”הכומר הראש החל לקרוא את כתב אשמתי בפני, כי שאול חטאתי: חללתי את שבועתי להיות נזירה כל ימי חיי באופן נורא, כי ברחתי מבית המקלט להיות ליהודית ארורה“ (דון מיגואל, מאת בן אביגדור, בפרויקט בן יהודה)
המקור מערב-שמי בצורה: כ-מ-ר (K-M-R), מופיעה במכתבי אל-עמארנה בצורה: כמרֻ kamarū בהוראת "כוהן לפולחן-X" [2] התיבת משותפת לכמה שפות שמיות: חיתית: כַמְרִי ḫamri בהוראת מקדש, מקום קדוש. השם בהגיית 'כּוּמר-בִּי/וִוי' (kumar-bi/wi) מצוי בחורית כתיאור האלוהות. אכדית kumru,פניקית kmr. בשפות אלה משמעות המילה היא "כהן"[3]. הקישור של תיבת "כמר" העברית אל הנצרות החל רק בימי הביניים.
יש פרשנים שגזרו משורש כ־מ־ר א שהכוונה שחור. לדוגמא, רד"ק (השרשים, כמר) כתב שנקראו כך בגלל שהם לבושים שחורים. ומלבי"ם (הושע י,ה) אמר שמדובר ב"כהני ע"ז העומדים נגד השמש ופניהם שחורות מהשמש". אמנם מפרשים רבים הסבירו שבכל המקומות אין הכוונה לשחרות אלא לחימום, ראה בערך נכמר. קוהוט (ערוך השלם כמר2) כתב שבמקור זה היה הכינוי לכהני האש או השמש. השוו לערבית, בהגיית אכמרأحمر בהוראת אדום (והשוו כמר, להלן), וגם בהוראת מי שמתייחס ליפת המקראי, הווה אומר "שאינו שמי".
לפי רמב"ם (פיהמ"ש טהרות י, ד) הכוונה לבור, ובאופן דומה פירש הערוך (כמר2) שהיו טומנים באדמה. ולפי תוספות (כתובות פב,ב ד"ה עביט) ור"ע מברטנורא (ב"מ ה,ז) הכוונה לכלי. אותה המחלוקת גם במשמעות המילים הנרדפות מעטן ועביט. אמנם יש להביא ראיה להבנת הרמב"ם, שבכמה מקומות נמצא השורש כ־מ־ר ג במשמעות של הטמנה, כמו: הַמַּכְמִיר בָּאֲדָמָה (מעשרות ד,א לפי נוסח כ"י קאופמן)[5], ”לא יהבהב באור ויאכל, ולא יכמור[6] באדמה ויאכל“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף פט, עמוד ב).
הערוך (שם) אמר שזה נגזר מהביטוי המקראי "מִכְמֹרֶת" (ישעיה יט,ח) שמשמעו מלכודת, ודומה לביטוי הערבי "אלמכמר". גם רש"ר הירש (בראשית מג,ל) קישר בין השנים, וביאר שיסוד השורש בהטמנה וסגירה, ובפירות נהגו להטמינם בכדי שיתחממו ויתססו.
(1) גזניוס - "כמר" בהוראת שנעשה שחור. מן שורש ארכאי ח־מ־ר ולו זיקה סמנטית לתיבות חמם, חום. ומוסיף כנגזרת של תיבת "כמר" את תיבת ”יְבַעֲתֻהוּ, כִּמְרִירֵי יוֹם“ (איוב ג, פסוק ה) בהוראת - "שהאופל או השְחוֹר בעתוני", ע"פ התקבולות בפסוק (חושך, צלמות, עננה). ומקביל לסורית: ܟܡܪ - שחור, עגמומי. וראה לעיל כֹּמֶר שכמה מפרשים הסבירו על פי זה את הכינוי "כומר". טור סיני מוסיף כי את הצירוף: ”קֶטֶב מְרִירִי“ (דברים לב, פסוק כג) יש לקרוא ”קֶטֶב כַמְרִירִי“ (דברים לב, פסוק כג) בהוראת "שד אפל" . אמנם מפרשים רבים הסבירו שבכל המקומות אין הכוונה לשחרות אלא לחימום, וכן יותר מסתבר, ראה בגזרון נכמר.
(2) קרוב ערבית: חמארַה خَمَرَ בהוראת להתבשל תוך כדי תסיסה, להחמיץ.
השוו לערבית בהגיית אכמרأحمر בהוראת אדום, וגם בהוראת צאצא ליפת המקראי, הווה אומר "שאינו שמי"
↑West Semitic Terms in Akkadian Texts from Emar
Eugen J. Penti c. Journal of Near Eastern Studies Vol. 58, No. 2 (Apr., 1999), pp.92. Publish
↑A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition By: Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín and Wilfred G.E. Watson - Brill Academic Publishers ;2003 , עמ' 391:ḫamri
ערך בוויקיפדיה: כומר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כמרים