עביט

עָבִיט

לשון חז"ל כלי רחב שיכול להחזיק נוזלים, בעקר למי רגלים.
- ”גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור לקרות קריאת שמע כנגדן“ (בבלי, מסכת ברכות – דף כה, עמוד ב)
- ”היו עושות אותה עביט של מי רגלים“ (בבלי, מסכת כתובות – דף פב, עמוד ב)
- עביטים היו לפעמים חלק ממערכת כלי רחצה בעיצוב זהה, שכללה קערת רחצה, כד, סבונייה ועביט.
לשון חז"ל בור או כלי שמניחים בתוכו את הענבים בכדי שיתרככו.
- ”פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ, וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים, וְעַל הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ה, משנה ז)
- ”מִן הָעֲבַט וּמִן הַמַּשְׁטֵחַ שֶׁל עָלִים, הַכֹּל שָׁוִים שֶׁהוּא נוֹתֵן בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת“ (משנה, מסכת טהרות – פרק י, משנה ד)

יש שמשייכים "עביט" ל"אמבטיה" (ארמית, אַבְטָא) - כנגזרת מן עביט. יתכן מן סורית ܒܛܐ בּטא בהוראת ניצוץ אש. זה מתאים יותר למשמעות 2, שהיו מניחים בבור בכדי ש"יתחמם" (שבלשון חז"ל משמש כביטוי לריכוך פירות).
לגבי המשמעות השניה, רמב"ם (פיהמ"ש טהרות י, ד) פירש שהכוונה לבור, ור"ש משאנץ ביאר שהכוונה לכלי, וכן דעת תוספות (כתובות פב,ב ד"ה עביט). וראה עוד בערך כומר. בכ"י קאופמן, מופיע בשני המקומות "עֶבֶט" ולא "עָבִיט".