מעטן

מַעֲטָן

לשון חז"ל בור או כלי שמניחים בו את הזיתים בכדי שיתרככו ויהיה אפשר להוציא מהם שמן.
- ”הַנּוֹטֵל זֵיתִים מִן הַמַּעֲטָן, טוֹבֵל אֶחָד אֶחָד בְּמֶלַח וְאוֹכֵל“ (משנה, מסכת מעשרות – פרק ד, משנה ג)
- ”זֵיתִים מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה. מִשֶּׁיַּזִּיעוּ זֵעַת הַמַּעֲטָן“ (משנה, מסכת טהרות – פרק ט, משנה א)
- "מודענא לכון דמטא זמן ביעורא תפקון מעשריא מן מעטני זיתאי" (ירושלמי מעשר שני ה, ד)

השורש ע־ט־ן ככל הנראה נגזר משורש ע־ט־י/ה שמשמעו כיסוי. בדומה למילה הנרדפת "כומר" שיסודה בשרש כ־מ־ר ג שמשמעו הטמנה.
הערוך (מעטן) ור"ש משאנץ (טהרות ט,א) ציינו שזה קרוב לעטין - אבר מלא חלב ביונקים.
בהגיה המקובלת זה במשקל מַקְטָל. אבל בכ"י קאופמן מופיע במשקל מַקְטֵל: "מַעְטֵן", וכן מופיע בתוספתא (מעשרות ג,ז) בכתיב מלא: "מעטין" (ט' צרויה).