מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון המקרא קַבֵּל טריטוריה אחר כיבושה מידי השולט עליה.
- ”קוּמוּ סְּעוּ, וְעִבְרוּ אֶת־נַחַל אַרְנֹן – רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת־סִיחֹן מֶלֶךְ־חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת־אַרְצוֹ, הָחֵל רָשׁ; וְהִתְגָּר בּוֹ, מִלְחָמָה.“ (דברים ב, פסוק כד).
- ”...קוּם רֵשׁ אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת-לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי-מֵת.“ (מלכים א׳ כא, פסוק טו)
- קיבל את נכסי קרובו שמת.
- ”וְהִנֵּה דְבַר־יהוה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה; כִּי־אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ.“ (בראשית טו, פסוק ד)
- [ביולוגיה] קיבל מטען גנטי מהוריו.
- מקבילה בערבית: وَرَثَ (וַרַתַ')
השורש ירשׁ |
השורש י־ר־ש הוא שורש מגזרת נחי פי"ו.
ניתוח דקדוקי לשורש |
משמעות עיקרית | תפיסת רכוש ממי שמאבד אותו |
גזרה | |
הופיע לראשונה בלשון | במקרא |
י־ר־ש |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
יָרַשׁ |
יוֹרֵשׁ |
יִירַשׁ או יֵרֵשׁ |
רַשׁ או רֵשׁ |
לָרֶשֶׁת |
נִפְעַל |
-אין- |
-אין- |
יִוָּרֵשׁ |
הִוָּרֵשׁ |
לְהִוָּרֵשׁ |
הִפְעִיל |
הוֹרִישׁ |
מוֹרִישׁ |
יוֹרִישׁ |
הוֹרֵשׁ |
לְהוֹרִישׁ |
הֻפְעַל |
הוּרַש |
מוּרַש |
יוּרַש |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
|
|