הוריש

הוֹרִישׁ

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	הוריש
שורש וגזרה	י־ר־שׁ, גזרת נפ"יו
בניין	הִפְעִיל

1. לשון המקרא גָּרַם שֶׁיִּסְתַּלֵּק, גֵּרַשׁ.

   • ”זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס“ (שופטים א, פסוק ל)
   • ”כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ, וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ...“ (שמות לד, פסוק כד)
   • ”וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל“ (מלכים א׳ כא, פסוק כו)
   • ”וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל...“ (שופטים יא, פסוק כג)

2. מָסַר בִּירֻשָּׁה.

   • ”וַאֲכַלְתֶּם אֶת טוּב הָאָרֶץ, וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם עַד-עוֹלָם“ (עזרא ט, פסוק יב)
   • ”יְהוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר; מַשְׁפִּיל, אַף מְרוֹמֵם“ (שמואל א׳ ב, פסוק ז)
   • ”וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ...“ (שופטים א, פסוק כז)
   • "והמית איש או אשה מה האיש מוריש נזקיו לבניו אף אשה מורשת נזקיה לבניה" (תלמוד ירושלמי, סדר נזיקין, מסכת בבא קמא, דף כ"ב, א', פרק ד')

3. [ביולוגיה] הֶעֱבִיר בַּגֶּנִים.

   • אבי הוריש לי את צבע עיניי.

גיזרון

• מן י-ר-שׁ במשמעו המקורי 'תפס, העביר בעלות לעצמו'. ממשמע מקורי זה, ראו גם רשת.

נגזרות

• הורשה
• תורשה

מילים נרדפות

• גרש
• סילק
• הניס
• הבריח
• הונה
• הנחיל

ראו גם

• ירושה
• תכונה
• גֶּן

השורש ירשׁ

השורש י־ר־ש הוא שורש מגזרת נחי פי"ו. ניתוח דקדוקי לשורש משמעות עיקרית תפיסת רכוש ממי שמאבד אותו גזרה הופיע לראשונה בלשון במקרא נטיות הפעלים י־ר־ש עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל יָרַשׁ יוֹרֵשׁ יִירַשׁ או יֵרֵשׁ רַשׁ או רֵשׁ לָרֶשֶׁת נִפְעַל -אין- -אין- יִוָּרֵשׁ הִוָּרֵשׁ לְהִוָּרֵשׁ הִפְעִיל הוֹרִישׁ מוֹרִישׁ יוֹרִישׁ הוֹרֵשׁ לְהוֹרִישׁ הֻפְעַל הוּרַש מוּרַש יוּרַש -אין- -אין- פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין- פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין- הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-