מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון המקרא גָּרַם שֶׁיִּסְתַּלֵּק, גֵּרַשׁ.
- ”זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס“ (שופטים א, פסוק ל)
- ”כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ, וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ...“ (שמות לד, פסוק כד)
- ”וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל“ (מלכים א׳ כא, פסוק כו)
- ”וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל...“ (שופטים יא, פסוק כג)
- מָסַר בִּירֻשָּׁה.
- ”וַאֲכַלְתֶּם אֶת טוּב הָאָרֶץ, וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם עַד-עוֹלָם“ (עזרא ט, פסוק יב)
- ”יְהוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר; מַשְׁפִּיל, אַף מְרוֹמֵם“ (שמואל א׳ ב, פסוק ז)
- ”וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ...“ (שופטים א, פסוק כז)
- "והמית איש או אשה מה האיש מוריש נזקיו לבניו אף אשה מורשת נזקיה לבניה" (תלמוד ירושלמי, סדר נזיקין, מסכת בבא קמא, דף כ"ב, א', פרק ד')
- [ביולוגיה] הֶעֱבִיר בַּגֶּנִים.
- אבי הוריש לי את צבע עיניי.
- מן י-ר-שׁ במשמעו המקורי 'תפס, העביר בעלות לעצמו'.[1] ממשמע מקורי זה, ראו גם רשת.
השורש ירשׁ |
השורש י־ר־ש הוא שורש מגזרת נחי פי"ו.
ניתוח דקדוקי לשורש |
משמעות עיקרית | תפיסת רכוש ממי שמאבד אותו |
גזרה | |
הופיע לראשונה בלשון | במקרא |
י־ר־ש |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
יָרַשׁ |
יוֹרֵשׁ |
יִירַשׁ או יֵרֵשׁ |
רַשׁ או רֵשׁ |
לָרֶשֶׁת |
נִפְעַל |
-אין- |
-אין- |
יִוָּרֵשׁ |
הִוָּרֵשׁ |
לְהִוָּרֵשׁ |
הִפְעִיל |
הוֹרִישׁ |
מוֹרִישׁ |
יוֹרִישׁ |
הוֹרֵשׁ |
לְהוֹרִישׁ |
הֻפְעַל |
הוּרַש |
מוּרַש |
יוּרַש |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
|
|