מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון המקרא גָּרַם שֶׁיִּסְתַּלֵּק, גֵּרַשׁ.
- ”זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס“ (שופטים א, פסוק ל)
- ”כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ, וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ...“ (שמות לד, פסוק כד)
- ”וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל“ (מלכים א׳ כא, פסוק כו)
- ”וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל...“ (שופטים יא, פסוק כג)
- מָסַר בִּירֻשָּׁה.
- ”וַאֲכַלְתֶּם אֶת טוּב הָאָרֶץ, וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם עַד-עוֹלָם“ (עזרא ט, פסוק יב)
- ”יְהוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר; מַשְׁפִּיל, אַף מְרוֹמֵם“ (שמואל א׳ ב, פסוק ז)
- ”וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ...“ (שופטים א, פסוק כז)
- "והמית איש או אשה מה האיש מוריש נזקיו לבניו אף אשה מורשת נזקיה לבניה" (תלמוד ירושלמי, סדר נזיקין, מסכת בבא קמא, דף כ"ב, א', פרק ד')
- [ביולוגיה] הֶעֱבִיר בַּגֶּנִים.
- אבי הוריש לי את צבע עיניי.
- מן י-ר-שׁ במשמעו המקורי 'תפס, העביר בעלות לעצמו'.[1] ממשמע מקורי זה, ראו גם רשת.
| השורש ירשׁ
|
|
השורש י־ר־ש הוא שורש מגזרת נחי פי"ו.
| ניתוח דקדוקי לשורש
|
| משמעות עיקרית |
תפיסת רכוש ממי שמאבד אותו
|
| גזרה |
|
| הופיע לראשונה בלשון |
במקרא
|
| י־ר־ש
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
יָרַשׁ
|
יוֹרֵשׁ
|
יִירַשׁ או יֵרֵשׁ
|
רַשׁ או רֵשׁ
|
לָרֶשֶׁת
|
| נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
יִוָּרֵשׁ
|
הִוָּרֵשׁ
|
לְהִוָּרֵשׁ
|
| הִפְעִיל
|
הוֹרִישׁ
|
מוֹרִישׁ
|
יוֹרִישׁ
|
הוֹרֵשׁ
|
לְהוֹרִישׁ
|
| הֻפְעַל
|
הוּרַש
|
מוּרַש
|
יוּרַש
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| |
|
