חתם
מראה
חָתַם
[עריכה]ניתוח דקדוקי – פועל | |
---|---|
כתיב מלא | |
שורש וגזרה | ח־ת־ם |
בניין | פָּעַל (קַל) |
- השאיר סימן על ידי חותמת. עפ"ר בשעוה, דיו וכדומה, לסגירת איגרת הנשלחת ולראיה שלא נפתחה.
- ”וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ וַתִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל־הַזְּקֵנִים...“ (מלכים א׳ כא, פסוק ח)
- ”וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל־הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ...“ (אסתר ח, פסוק ח)
- ”וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם הַדְּבָרִים, וַחֲתֹם הַסֵּפֶר; עַד־עֵת קֵץ יְשֹׁטְטוּ רַבִּים, וְתִרְבֶּה הַדָּעַת.“ (דניאל יב, פסוק ד)
- כתב את שמו, עפ"ר בסוף מסמך, כאות לאישור הדברים וכראיה על זהותו.
- ”וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר, וָאֶחְתֹּם; וָאָעֵד עֵדִים, וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם.“ (ירמיהו לב, פסוק י)
- ”שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֶּשׁ לִי, שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה; וְהַדַּיָּנִים חוֹתְמִין לְמַטָּה, אוֹ הָעֵדִים.“ (משנה, מסכת שביעית – פרק י, משנה ד)
- ”כָּל הַשְּׁטָרוֹת הָעוֹלִים בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, אַף עַל פִּי שֶׁחוֹתְמֵיהֶם גּוֹיִם, כְּשֵׁרִים, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים.“ (משנה, מסכת גיטין – פרק א, משנה ה)
- כיסה וסגר דבר הרמטית. צרר ואטם.
- לשון חז"ל בהשאלה מן (2): סיים דבר. או עשה לו סיומת.
- ”עַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עַד אֵם הַבָּנִים שְׁמֵחָה; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם; וְחוֹתֵם בִּגְאֻלָּה.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק י, משנה ו)
גיזרון
[עריכה]- כולם נגזרו מכלי החותם. בלשון המקרא נמצא בעיקר בתואר חתום. מדרך לסגור ולהוסיף חותמת בשעווה וכדומה לראיה שלא נפתח.
- במצרית קדומה הכתובה בכתב חרטומים מצויה תיבת 'חתֶּם' ḫtm במשמעות חתום,נעול .
נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]- אנגלית:
ראו גם
[עריכה]
השורש חתם | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|