שעוה

שַׁעֲוָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שעוה
הגייה*	sha׳ava
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	שׁ־ע־י/ה
דרך תצורה	משקל קַטְלָה
נטיות	ר׳ שַׁעֲווֹת

נר שעוה

1. לשון חז"ל הדונג החומר ממנו עשויה כוורת הדבורים.

   • אין מדליקין... ולא בזפת ולא בשעוה... (משנה שבת ב א)
   • בשעה שאמר יצחק ליעקב, גשה נא ואמושך בני, נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה כשעוה וזימן לו הקב"ה שני מלאכים אחד מימינו ואחד משמאלו והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפול (בראשית רבה מד ג)
   • " מאי שעוה פסולתא דדיבשא" (בבלי שבת)

2. חומר מוצק רך, ממקור צמחי, מינרלי או תוצר בעלי חיים, אשר נמס כאשר מחממים אותו.

צירופים

• שעות דבורים
• שעות חותמות

נגזרות

• שעוית
• שעוונית

מילים נרדפות

• דונג, חלב

תרגום

• אנגלית: wax‏‏‏‏
• צ'כית vosk‏‏‏‏

ראו גם

• חומר

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: שעוה