סימן

סִימָן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סימן
הגייה*	siman
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ס־מ־ן, שלמים
דרך תצורה
נטיות	ר׳ סִימָנִים

1. תו, אות; צורה פשוטה כתובה או חרותה, לזהוי הכותב, וגם צורה טבעית או מלאכותית, לציון מקום, או לזהוי חפץ.

   • סימן מסחרי רשום מוגן על פי החוק.
   • מי שלא ידע קרוא וכתוב חתם בסימן צלב או בסימן X ‏(1).

2. צורות או מאפינים אחרים הנתפסים בחושים ומאפשרים זהוי והכרת מצבם של אדם, בעל חיים, צמח, או חפץ.

   • ”דאתיא סימני נערות הוי זבינא דלא אתיא סימני נערות לא הוי זבינה זבינא.“ (בבלי, מסכת קידושין – דף ד, עמוד א)
   • תמצא את הבית לפי סימן של שני ברושים ליד הכביש.
   • ”אבן טוען היתה בירושלים כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה. “ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף כח, עמוד ב)

3. אות או צורה המשמשים להזכיר דבר, או להביע דבר.

   • רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב. הגדה של פסח

4. תופעה או ארוע המקדימים ארוע אחר, אות.

   • ”המתעטש בתפלתו סימן יפה לו כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה כך עושין לו נחת רוח מלמעלה.“ (בבלי, מסכת ברכות – דף כד, עמוד ב)
   • חשרת ענני הסערה היתה סימן לבאות.

5. (ספרות) פרק בספר.

   • שולחן ערוך סימן רע"ג סעיף ב

6. [עממי] (יהדות תימן) פאת הראש ארוכה ומסוסלת

   • ילד קטן עם סימָנים.

גיזרון

• לשון חז"ל מיוונית: σημεῖον ‏(semeion), אותה משמעות.

נגזרות

• ס־מ־ן
  • סִמֵּן
  • מְסֻמָּן
• תסמונת
• אסימון
• סימנור

צירופים

• מעשה אבות סימן לבנים
• סימן טוב
• סימן מים
• סימן פיסוק
• סימן קריאה
• סימן שאלה
• סימני חיים

מילים נרדפות

• מופת(4)

תרגום

• אנגלית: mark‏‏‏‏‏ (1, 2), sign‏‏‏‏‏ (1, 2), omen‏‏‏‏‏ (4)
• ערבית: علامة‏‏‏‏

ראו גם

• תסמין
• סממן

סִימָן ב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סימן
הגייה*	siman
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ס־מ־י/ה
דרך תצורה
נטיות	י׳ סִימָא

1. מארמית: לשון רבים; מטמונים או אוצרות, בדרך כלל של כסף.

   • ”אֱלָהֲכוֹן וֵאלָהָא דַּאֲבוּכוֹן יְהַב לְכוֹן סִימָן בְּטוּעְנֵיכוֹן“ (אונקלוס על בראשית מג – פסוק כג)
   • ”שִׁבְטַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל לְטוּר בֵּית מַקְדְּשָׁא יִתְכַּנְשׁוּן תַּמָּן יִכְּסוּן נִכְסַת קוּדְשִׁין לְרַעֲוָא אֲרֵי נִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵיכְלוּן וְסִימָן דְּמִטַּמְרָן בְּחָלָא מִתְגַּלְיָן לְהוֹן“ (אונקלוס על דברים לג – פסוק יט)
   • "וְאֶתֵּן לָךְ אוֹצְרִין דַחֲשׁוֹךְ וְסִימָן דְמִטַמְרָן" (תרגום יונתן, ישעיה מה, ג)

גזרון

1. משורש ס־מ־י/ה הארמי שמשמעו נסתר, כמו: ”אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין“ (בבלי, מסכת תענית – דף ח, עמוד ב). בלשון יחיד "סִימָא" או "סימתא", כמו: ”אמרי אינשי: סבא בביתא פאחא בביתא, סבתא בביתא סימא בביתא“ (בבלי, מסכת ערכין – דף יט, עמוד א). בתרגומים הארמיים לספרי אמ"ת משמש כתרגום של כסף, אולי בהשאלה; כגון: טַעֲוָן דְעַמְמַיָא סִימָא וּדְהָבָא תרגום תהילים, קלה ט. לדעת ח"י קוהוט (ערוך השלם, סם2) מקור המילה בפרסית.