סימן
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
סִימָן[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | סימן |
הגייה* | siman |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ס־מ־ן (גזור שם) |
דרך תצורה | |
נטיות | ר׳ סִימָנִים |
- צורה פשוטה כתובה או חרותה, לזהוי הכותב, וגם צורה טבעית או מלאכותית, לציון מקום, או לזהוי חפץ.
- ”כֵּיצַד יַעֲשׂוּ, יְשַׁלֵּשׁוּ; וְאִם הָיוּ מְשֻׁלָּשִׁים, יִכְתְּבוּ סִימָן; וְאִם הָיוּ מְסֻמָּנִין, יִכְתְּבוּ כֹהֵן.“ (משנה, מסכת קידושין – פרק ד, משנה א)
- מי שלא ידע קרוא וכתוב חתם בסימן צלב (X).
- סימן מסחרי רשום מוגן על פי החוק.
- צורות או מאפינים אחרים הנתפסים בחושים ומאפשרים זהוי והכרת מצבם של אדם, בעל חיים, צמח, או חפץ.
- ”אָמַר אֶת הָאֲבֵדָה וְלֹא אָמַר סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֶּן לוֹ.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ח, משנה ז)
- ”שֶׁשֵּׂעָר לָבָן מְטַמֵּא בַתְּחִלָּה, וּמְטַמֵּא בְכָל מַרְאֵה לבֶן, וְאֵין בּוֹ סִימַן טָהֳרָה.“ (משנה, מסכת נגעים – פרק א, משנה ד)
- תמצא את הבית לפי סימן של שני ברושים ליד הכביש.
- "סימנים של שלכת ואת עכשיו הולכת/אל מקום שהיה בינינו חום ואהבה/תשתני למעננו עוד יבוא עלינו/עוד חלום יתגשם בינינו" (סימנים, מאת הראל מויאל)
- אות או צורה המשמשים להזכיר דבר, או להביע דבר.
- רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב. הגדה של פסח
- תופעה או ארוע המקדימים ארוע אחר, אות.
- ”הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה, סִימָן רַע לוֹ; וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא, סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ.“ (משנה, מסכת ברכות – פרק ה, משנה ה)
- חשרת ענני הסערה היתה סימן לבאות.
- (ספרות) פרק בספר.
- שולחן ערוך סימן רע"ג סעיף ב
- [סלנג] (יהדות תימן) פאת הראש ארוכה ומסוסלת
- ילד קטן עם סימָנים.
גיזרון[עריכה]
- לשון חז"ל מיוונית: semeion) σημεῖον); מבסיס sêma) σῆμᾰ) באותה משמעות, והסיומת ion) -ῐον-) להקטנה.
- השורש נמצא במקרא במילה היחידאית נסמן ”שָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ“ (ישעיהו כח, פסוק כה) ויש מפרשים שזו אותה משמעות.
נגזרות[עריכה]
צירופים[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
תרגום[עריכה]
ראו גם[עריכה]
סִימָן ב[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | סימן |
הגייה* | siman |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר רבוי |
שורש | ס־מ־י/ה |
דרך תצורה | |
נטיות | י׳ סִימָא |
- [ארמית] מטמונים או אוצרות, בדרך כלל של כסף.
- ”אֱלָהֲכוֹן וֵאלָהָא דַּאֲבוּכוֹן יְהַב לְכוֹן סִימָן בְּטוּעְנֵיכוֹן“ (אונקלוס על בראשית מג – פסוק כג)
- ”שִׁבְטַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל לְטוּר בֵּית מַקְדְּשָׁא יִתְכַּנְשׁוּן תַּמָּן יִכְּסוּן נִכְסַת קוּדְשִׁין לְרַעֲוָא אֲרֵי נִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵיכְלוּן וְסִימָן דְּמִטַּמְרָן בְּחָלָא מִתְגַּלְיָן לְהוֹן“ (אונקלוס על דברים לג – פסוק יט)
- "וְאֶתֵּן לָךְ אוֹצְרִין דַחֲשׁוֹךְ וְסִימָן דְמִטַמְרָן" (תרגום יונתן, ישעיה מה, ג)
גזרון[עריכה]
- משורש ס־מ־י/ה הארמי שמשמעו נסתר, כמו: ”אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין“ (בבלי, מסכת תענית – דף ח, עמוד ב). בלשון יחיד "סִימָא" או "סימתא"[1], כמו: ”אמרי אינשי: סבא בביתא פאחא בביתא, סבתא בביתא סימא בביתא“ (בבלי, מסכת ערכין – דף יט, עמוד א). בתרגומים הארמיים לספרי אמ"ת משמש כתרגום של כסף, אולי בהשאלה; כגון: טַעֲוָן דְעַמְמַיָא סִימָא וּדְהָבָא תרגום תהילים, קלה ט. לדעת ח"י קוהוט (ערוך השלם, סם2) מקור המילה בפרסית.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ כגון: "ואשכחית בגוה סימתא" (בראשית רבה לג). אמנם ח"י קוהוט (ערוך השלם, סם2) אמר שעדיף לגרוס "סימא".