מום
מראה
מוּם
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | מום |
הגייה* | mum |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | |
נטיות | ר׳ מוּמִים |
- מגבלה או פגיעה קבועה הנגרמת עקב פגיעה פיזית או מוּלדת, אשר ברוב המקרים אינה ניתנת לטיפול.
- הנער עבר ניתוח לתיקון מום מולד בלבו.
- "וְאִישׁ כִּי־יַקְרִיב זֶבַח־שְׁלָמִים לַה', לְפַלֵּא־נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה, בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן - תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל־מוּם לֹא יִהְיֶה־בּוֹ" (ויקרא כב, כא)
- "וְאִישׁ כִּי־יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ: שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ" (ויקרא כד, יט־כ)
- בפנים (בספר בן סירא) נכתב מום,ובחוץ (בתוספות הפרשנים) מפורש במילה שהיתה, ידועה אז להמון העם: דופי (אברהם כהנא, במבוא על ספר בן סירא. תרע"ג 1913)
גיזרון
[עריכה]- בספר דניאל מופיע בכתיב "מאום" כאשר הוראת הקרי היא "מום": ”יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מאום [מוּם] וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּילִים [...]“ (דניאל א, פסוק ד), וגם - ”וּבְכַפַּי דָּבַק מאוּם“ (איוב לא, פסוק ז) כלומר המילה מום נוצרה על ידי הבלעת האות א' מתוך המילה מאומה (כלום), שבאה לתאר מצב של היעדר תפקוד גופני כלשהו.[1]
צירופים
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]ראו גם
[עריכה]סימוכין
[עריכה]- ↑ אבשלום קור, "באופן מילולי: הבלעת האות א' בתנ"ך". icast, 29.8.2010