מקור הפתגם במקרא, שם מסופר על המלך הארמי בן הדד שעלה על שומרון עם צבא רב ודרש מאחאב לקחת מאוצרו כל אשר יחפוץ. אחאב סרב ובן הדד איים להשמיד את העיר. כאן באה תגובתו של אחאב: ”וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ“ (מלכים א׳ כ, פסוק יא). "חוגר" הוא מי שמתכונן לקרב ומרכיב את החגור, ו"מפתח" הוא מי שמתיר (פותח) את קשרי החגור לאחר ששרד את הקרב וניצח בו, או "מנצח", כאשר השורש פ.ת.ח. משמש לציון נצחון, כמו בשורש הערבי פַתְחְ (فتح) המצוי במקרא כנראה גם בתיבת: 'פתחות', מתוך הפסוק: ”חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו, וּקְרָב־לִבּוֹ; רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן - וְהֵמָּה פְתִחוֹת“ (תהלים נה, פסוק כב).
”הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ - נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת“ (זכריה ג, פסוק ט) - בפסוק זה המפתח המעצב את אבן הראשה הוא יהווה-צביון (ולא 'צבאות' כפי שרשום בשגגה, יען כי אלוהי-אמת כבר לא נזקק לצבאות כבתקופה החשמונאית)
ערך בוויקיפדיה: אל יתהלל חוגר כמפתח