השורש מופיע במקרא בבנין פיעל (פיזז). לדעת חלק מהמפרשים הפועל מופיע במקרא גם בבנין קל: ”וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו“ (בראשית מט, פסוק ד) - זרועות ידיו נעו במהירות בדָרְכַם את הקשת. אמנם לדעת חלק מהמפרשים הוא פָּזַז א, ראו שם, ולהלן בסעיף 'פרשנים מפרשים'.
השורש קיים גם בארמית בהוראה דומה – פְּזִיזָא (נֶחְפָּז, נמהר).
רשב"ם: "ויפוזו- נכפפו, כמו ויהי דוד מפזז ומכרכר, פיזוז בידים, כירכור ברגלים. ויפוזו מן פזז כמו יסובו מן סבב". שד"ל: "ויפוזו- היו זרועיו קלים בדריכת הקשת, לשון מפזז ומכרכר".
1. לשורש פ־ז־ז מופע יחיד במקרא בבניין פיעל. יש שקישרו לשורש פ־צ־צ, ששניהם מורים על תנועה מהירה ממקום למקום.[1]. ” דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר “ (שמואל ב׳ ו, פסוק טז) - יש לציין כי השם האכדי השאול משומרית שהגייתו: בִּיזַזוּ (bizazû) שימש להגדרת: צפרדע.
2. ייתכן שהמשמעות השנייה מושאלת מהראשונה, על שום תנועות הריקוד המהירות. יש הסוברים כי היא נשאלה מאחת המשמעויות של שורש זה בבניין קל שהיא ניעה במהירות (ראה לעיל).
