דמעה

דִּמְעָה

לשון המקרא נוזל המופרש מן העיניים כתוצאה מגרוי חיצוני (כגון חלקיקי אבק), או כאמצעי להבעת רגש, עפ"ר עצב.
- ”וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶּׁנָה עָלֵינוּ נֶהִי וְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה וְעַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ-מָיִם.“ (ירמיהו ט, פסוק יז)
- ”כֹּה אָמַר יְהוָה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.“ (יחזקאל לא, פסוק טו)
- ”יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל-לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה.“ (תהלים ו, פסוק ז)
- ”בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין-לָהּ מְנַחֵם מִכָּל-אֹהֲבֶיהָ כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים.“ (איכה א, פסוק ב)

באוגריתית (ברבים) 𐎄𐎎𐎓𐎚 (דמעת)^[1] או 𐎜𐎄𐎎𐎓𐎚 (אֻדמעת)^[2], באכדית dimtu, ובערבית دَمْعَة, דמעה‎

ערך בוויקיפדיה: דמעה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דמעה

↑ לוח UT 52
↑ עם תחילית א' הברונית, כמו באצבע, אצעדה, אזרוע. צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 311; לוחות UT 62, Krt, 125.