אבק

אָבָק

לשון המקרא גרגירים דקים מאוד של חומר מוצק, חלקיקי עפר הנישאים ברוח.
- ”יִתֵּן יהוה אֶת־מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר; מִן־הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ.“ (דברים כח, פסוק כד)
- ”...שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה...“ (ישעיהו ה, פסוק כד)
- ”...יהוה בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ, וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו.“ (נחום א, פסוק ג)
- הרוח המזרחית מביאה אבק ממדבריות אסיה.
לשון חז"ל בהשאלה מן (1): משהו שהוא כמו עבירה אך פחות חמור; בתחום האפור, האבחנה אינה מוחלטת.
- ”לשון הרע סלקא דעתך? אלא אבק לשון הרע“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף קסה, עמוד א)
- אבק ריבית
- יו"ר ועדת המכרזים קנה דירה מהקבלן הזוכה? אבק של שוחד יש כאן.

השוו לאכדית: abāku - להוביל, לקחת, לעקור. משם לערבית: أَبَقَ⁩ (אַבַקַ) - לברוח. יתכן שההוראה המקורית של השורש היתה מה שנעקר ממקומו, ובעברית השתרש בעיקר בהוראת "גרגרי עפר דק" שמתרוממים ומתפזרים.
יש הסוברים כי מכאן המילה היוונית עתיקה ábax) ᾰ̓́βᾰξ) – לוח (שנשאלה ללטינית כ־abacus), אך זהו פירוש דחוק.

ערך בוויקיפדיה: אבק

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אבק

לשון חז"ל פיזר אבק, כיסה באבק, העלה אבק.
- ”מְיַבְּלִין, מְפָרְקִין, מְאַבְּקִין, מְעַשְּׁנִין, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ב, משנה ב)
- ”מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין באילן?“ (בבלי, מסכת מועד קטן – דף ג, עמוד א)
- מאבקים את הצמחים בגפרית למניעת מחלות עלים.
ניקה מאבק, הסיר את האבק.
- איבקתי את השולחן לאחר זמן רב שלא השתמשתי בו.

לשון חז"ל התכסה באבק.
- ”תאנים סוכות מנוקבות ענבין מאובקות ומעושנות אין מביאין“ (ירושלמי, מסכת ביכורים – פרק א, הלכה ג)
הוסר ממנו האבק.

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

לשון חז"ל חור בבד להשחיל דרכו פתיל; חור בשולי מוצר כלשהו שדרכו מועבר מסמר, בורג, או חוט כדי לקבע אותו.
- "היה יכול להעביר הציצית מן הטלית דרך האבק אחר עשייתן" (תוספות מסכת מנחות,דף מ"ב, עמוד א')