בצה

בִּצָּה

בית גידול שעיקרו שלולית מים עכורים, וסביבה אדמה טובענית.
- ”בִּצֹּאתָיו וּגְבָאָיו וְלֹא יֵרָפְאוּ לְמֶלַח נִתָּנוּ.“ (יחזקאל מז, פסוק יא)
- ”הֲיִגְאֶה־גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה; יִשְׂגֶּה־אָחוּ בְלִי-מָיִם?“ (איוב ח, פסוק יא)
- ”תַּחַת־צֶאֱלִים יִשְׁכָּב; בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה.“ (איוב מ, פסוק כא)
- ”מֵי קַרְמְיוֹן וּמֵי פוּגָה, פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מֵי בִצִּים.“ (משנה, מסכת פרה – פרק ח, משנה י)

שלולית גדולה

τέλμα‏‏‏‏ (תעתיק: télma)

湿地‏‏‏‏ (תעתיק: shicchi)

沼沢‏‏‏‏ (תעתיק: shōtaku)

مانداب‏‏‏‏ (תעתיק: מאנדאב)

ערך בוויקיפדיה: ביצה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בצות

עברית חדשה חומר אורגני כבד השוקע במכל, בבריכה לטיהור שפכים וכו'.
- ”הבוצה היא תוצר לוואי השוקע בקרקעית הבריכות לטיהור מי ביוב.“ ("מעריב", 30 ביולי 1991, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

מן בוץ, רפש.
האקדמיה ללשון העברית, מילון איכות הסביבה (תשע"א, 2011); מילון הנדסה כימית (תשמ"ט, 1989); מילון תכנון מרחבי (תשמ"ה, 1985); מילון ביוב (תברואה) (תשכ"ה, 1965); מילון תברואה (תשי"א, 1951).

ערך בוויקיפדיה: בוצה