מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
עכור
|
| הגייה* |
akhur
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ע־כ־ר
|
| דרך תצורה |
משקל קָטוּל
|
| נטיות |
ר׳ עֲכוּרִים; נ׳ עֲכוּרָה, נ"ר עֲכוּרוֹת
|
- לשון המקרא עָכוֹר: מקולקל.
- שאינו צלול. מלוכלך. קודר וחשוך.
- ”במים עכורין שנו, דדמו כארעא סמיכתא“ (בבלי, מסכת ברכות – דף כה, עמוד ב)
- כשסוחטים מיץ מפירות מתקבל מיץ עכור
- זה כמה שנים כבר לא מוזרמים לנחל הירקון קולחים (מי שפכים שעברו טיהור) עכורים ובעלי ריח צחנה.
- אותו סוג של ייאוש עכור, שנלווים אליו זעם, דכדוך, דיכאון, חוסר-אונים ואלימות, מאפיין גם את רוח ספרו הקודם
מן עכר.
ערך בוויקיפדיה: עמק עכור