מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | שלולית |
| הגייה* | shlulit |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | שׁ־ל־ל |
| דרך תצורה | משקל קְטוּלִית |
| נטיות | ר׳ שְׁלוּלִיּוֹת |
שלולית
- לשון חז"ל מקווה של מים עומדים, לרוב זמני, בדרך־כלל של מי הגשמים.
- ”הָיָה בוֹדֵק, הִגִּיעַ לְנַחַל אוֹ לִשְׁלוּלִית אוֹ לְדֶרֶךְ הָרַבִּים, מַפְסִיק.“ (משנה, מסכת אהלות – פרק טז, משנה ה)
- ”בזוטו של ים ובשלוליתו של נהר“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף כא, עמוד ב)
- שׁוּלָה שׁוֹלָה שַׁבְּלוּלִים בַּשְּׁלוּלִית; כֹּל שַׁבְּלוּל אֲשֶׁר שׁוּלָה שׁוֹלָה הוּא שֶׁלָּהּ
- "שנינו יחד תחת מטריה אחת / שנינו מדלגים על כל השלוליות / עיר בגשם סחה לנו ככה – / החיים יפים, כדאי לכם לחיות!" (מטריה בשניים, מאת נעמי שמר)
- ↑ במקרא מופיע אותו דימוי תחת השורש ב־ז־ז: ”...גּוֹי קַו־קָו וּמְבוּסָה אֲשֶׁר־בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ.“ (ישעיהו יח, פסוק ב)
- ↑ נחמיה אלוני,"ממילון המשנה לרב סעדיה גאון", לשונינו יח ג-ד, תשי"ב/תשי"ג
ערך בוויקיפדיה: שלולית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שלוליות