אתנחתא
אֶתְנַחְתָּא
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אתנחתא |
| הגייה* | etnakhta |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | נ־ו־ח |
| דרך תצורה | שאילה מארמית |
| נטיות | ר׳ אֶתְנַחְתָּאוֹת |
| טעמי המקרא |
|---|
|
קיסריים: סוף פסוק (סלוק), אתנחתא (אתנח) מלכים: זקף קטן, זקף גדול, סגולתא (סגול), שלשלת, טרחא (טפחא) משנים (שרים): רביע (רביעי), זרקא, פשטא, יתיב (משפל), תביר שלישים (פקידים): פזר, קרני פרה, תלשא (תלישא גדולה), אזלא גרש (אזלא, גרש), שני גרשין (גרשיים) משרתים: שופר הולך (מונח), שופר מהופך (מהפך), מאריך (מרכא), תרי טעמי (מרכא כפולה), דרגא, אזלא (קדמא), תילשא (תלישא קטנה), ירח (ירח בן יומו |
- לשון חז"ל טעם (סימן) מטעמי המקרא, המסמן הפרדה בין חלקו הראשון של הפסוק לבין חלקו השני.
- בהשאלה מן (1): הפסקה או הפסקה למנוחה שבין סיום חלק אחד לבין התחלת חלק שני.
- בהשאלה מן (1): קטע מעבר, מוזיקלי בד"כ, בין חלקי מופע, בין חלקי ארוע או בין פרקי יצירה.
גיזרון
[עריכה]- מארמית: המילה "אתנח" (משורש נ־ו־ח, שהוראתו להניח, בבנין אתפעל) בסיומת ־תא הנקבית.[דרוש מקור]
צירופים
[עריכה]תרגום
[עריכה]מידע נוסף
[עריכה]- ע"פ החלטה 2.2.3 בדקדוק של האקדמיה ללשון העברית "שמות שהתגלגלו לעברית מן הארמית והמשמשים במין נקבה, כגון דוגמה, נכתבים בה"א בסופם – כסיומת הנקבה הרגילה בעברית". ברם, כלל זה מוציא מתוכו שמות פרטיים, כגון שמות טעמי המקרא. לכן בטקסטים מודרניים, אתנחתא במובנים (2) ו־(3) תיכתב: "אתנחתה". אתנחתא במשמעות (1) תוסיף להיכתב "אתנחתא".
ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה] ערך בוויקיפדיה: טעמי המקרא |
| השורש נוח | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|