המילה מציינת בכנענית (ובכללה בעברית) הן את הגוף השמימי והן את האל הזהה לו (האל ירח) המוכר כאל אמורי ואוגריתי; במילון אמורי–אכדי המתוארך לימי רים-סין הראשון או עמורפיא (חמורבי) הגדול, מובא האל ירח (dia-ra-[ḫ]u-um, מקביל לאל סין), והוא מוזכר גם בשמות אמוריים בצורות שונות (יַרַחֿ, יֶרַחֿ ואך יִרַחֿ), כך שלא ברור אם הצורה השמית המקורית היתה *wariḫ (וממנה יָרֵחַ בעברית מקראית) או *warḫ (וממנה יֶרַח בעברית מקראית ו־warḫum (חודש) באכדית).[1] האל "ירח" מוכר בפיניקית, בכתובת אזתוד, וכן ממעט שמות תאופוריים פיניקיים.[2]
בספרות התלמודית נמנעו מהשימוש במונח "ירח" (כמו גם "שמש", על שם האלה הכנענית "שמש"), המתייחס לאלוהות הכנענית והמקראית, והעדיפו את המונח הנייטרלי "לבנה". אפיפניוס, שנולד להורים יהודים באזור בית גוברין בתחילת המאה ה־4 לספירה, תיעד את שמות כוכבי מערכת השמש לפי הפרושים, וביניהם שני השמות המוכרים לירח: ἰέρεε (ieree, כלומר "ירח", אף שהמונח לא מוכר בהקשרים אסטרולוגיים בעברית בתר־מקראיית) ו־ἀλβανά (albana, כלומר "הלבנה"), וכן מציין שהירח נקרא בפיהם גם μήνη (המילה היוונית לירח).[3][4]