התאבק

הִתְאַבֵּק

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	התאבק
שורש וגזרה	א־ב־ק א, שלמים
בניין	הִתְפַּעֵל

1. צובר אבק

   • השטיח עמד בכניסה לבנין והתאבק כל כך, עד שצריך לחבוט בו.

2. נסרך אחרי מישהו מתוך התבטלות, כאילו שוכב באבק רגליו.

   • ”יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר – יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.“ (משנה, מסכת אבות – פרק א, משנה ד)

3. נלחם בשימוש בכח גופני בלבד, ללא כלי נשק.

   • המתחרים יתאבקו בסיגנון יווני־רומי.

גיזרון

• משורש אבק(1) (2).
• (3) נמצא במקרא "וַיֵאָבֵק איש עִמּוֹ" (בראשית) יש אומרים שגם מאותו גזרון, שמעלים אבק ברגליהם. וי"א שמשורש 'אביק' (-מתחבר, מחבק) בארמית.

צירופים

• התאבק בעפר רגליו

נגזרים

• מתאבק
• היאבקות

מילים נרדפות

• התלכלך(1)
• נאבק(3)

תרגום

• אנגלית: gather dust‏‏‏‏‏ (1)
• אנגלית: spar‏, wrestle‏‏‏‏‏ (2)

ראו גם

• האבקה
• אבקן

ראו גם

• אבק
• האבקות
• מתאבק
• נאבק