מאפיין של אדם או של דבר המלמד על טיבו וסגולותיו הפנימיים או החיצוניים, הנסתרים או הגלויים.
”מה שאנו קוראים בשם "חוצפה" הוא על הרוב לא תכונה רעה מקורית, הבאה עם האדם משעת יצירתו, אלא מדה המתפתחת אחרי כן מתוך אמונה נפרזה של אדם בערכו, בכחו, באמתות דעותיו וכו'. “ (בעקבות משיחא, מאת אחד העם, בפרויקט בן יהודה)
"התכונה של הברזל היא שהוא קשה, והתכונה של הספוג היא שהוא רך". (רוביק רוזנטל, "תכונה". הזירה הלשונית, 28/10/14)
לאדם אימפולסיבי יש תכונה שלילית של התנהגות הנשלטת על־ידי דחפים מתפרצים.
לצמחים יש תכונה המאפשרת את הפיכת אור־השמש לאנרגיה ולתרכובות אורגניות.
במדעי ההתנהגות קיים ויכוח עתיק־יומין בשאלה, האם אופיו של אדם הוא תכונה נרכשת או תכונה מוּרֶשֶת. (ראו: "למידע נוסף" להלן).
מהמילה תֹּכֶן. מקור המילה "תכונה" הוא מלשון המקרא, אך משמעות המילה במקרא שונה מהמשמעויות אשר בשימוש כיום. למשל בפסוק ”צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו“ (יחזקאל מג, פסוק יא) ניתן להבין מההקשר כי "תכונתו" פירושה "תוכניתו". וכן בפסוק ”בֹּזּוּ כֶסֶף בֹּזּוּ זָהָב וְאֵין קֵצֶה לַתְּכוּנָה כָּבֹד מִכֹּל כְּלִי חֶמְדָּה“ (נחום ב, פסוק י) "תכונה" היא במשמעות של אוֹצָר או עושר. [1]
הַצֶּרֶף "תכונה מוּרֶשֶׁת" (hereditary characteristic) ומקבילו "תכונה נרכשת" (acquired characteristic) הם מונחים בין־תחומיים. כיוון שכך, זכו מונחים אלה לחלופות עבריות שונות במילונים השונים של האקדמיה ללשון העברית, ולעתים קיבלו חלופה עברית מחוץ לכותלי האקדמיה.
"תכונה מוּרֶשֶׁת" שאושר לאחרונה ב-2015 [2] גאל משממונו את "תכונה מוּרשת" משנת 1942. [3] אותו מונח עצמו נקרא "תכונה תורשתית" ב-1987 [4]. גלגולים נוספים בשימוש הציבור הם: תכונה גנטית, תכונה נוֹרשת, תכונה מוּלדת.
הצרף "תכונה נרכשת" (שאושר במקביל ל"תכונה מורשת" ב-2015) כבר אושר בשם זה ב-2009 [5], אולם ב-1942 וב-1987 זכה לחלופה העברית "תכונה נקנית".
ערך בוויקיפדיה: תכונה (אישיות)