פעוט

פָּעוּט[עריכה]

לשון ימי הביניים קטן, קל ערך.
- ראוי לגעור בזמן הזה במי שמתעקש שלא לקבל פשרה, ומזקיק עצמו או את חבירו לשבועה בשביל סך פעוט כזה. (שו"ת אורח משפט)
- ”ובאמת אינה יודעת שום חשבון ומוציאה כסף על שטותים, שלפי עניות דעתה, אלה הם הדברים נחוצים ורכשה אותם במחיר פעוט, כי הלא היא יודעת לקנות תמיד מציאות בזול!“ (במדרון, מאת נחמה פוחצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)
- ”רבים המתאוננים על הישוב כי קטן הוא, כי פעוט הוא, כי אין ממנו תקוה לתשועת ישראל.“ (הערכת עצמנו, מאת אהרן דוד גורדון, בפרויקט בן יהודה)

ערך בוויקיפדיה: פעוט

לשון חז"ל ילד קטן.
- ”הפעוטות - מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין“ (משנה, מסכת גיטין – פרק ה, משנה ז)

מיוונית: heptá) ἑπτά) – שבע, גילו המקורי של הפעוט. כיום גילו של הפעוט הוא חצי מזה.