מלטינית: funda - קֶלַע; ומכאן חגורה עם כיס כמו רצועות הקלע והכיס לאבן.
מידע נוסף: אפונדתו משורש אפ"ד כמו שכתוב וחשב אפודתו אשר עליו (שמות כח, ח) ופירש"י: אפוד - חגור. במעבר בין עברית לארמית נוסף עיצור הנו"ן כמו אפיה אנפיה ובת בנת.
ישנם פרשנים שסברו כי "פונדה" היא מעין גופיה. למשל על המשנה ממסכת ברכות (פרק ט משנה ה) כתב: "באפונדתו - אזור חלול שנותנים בו מעות. פירוש אחר בגד שלובש על בשרו לקבל הזיעה שלא לטנף שאר בגדים, וגנאי לאדם לצאת באותו בגד לבדו".
כמוהו כותב הרמב"ם בפירושו על משנה זו "ואפונדתו – בגד שילבש האדם על בשרו להזיע בו, ולא יטנף בגדיו החמודות בזיעה. ואין מנהג אדם לצאת בו לבדו, עד שילבש עליו בגד אחר".
בצורה אֲפֻנְדָּה באה אל"ף פרוסתטית, למרות שאינה מתחילה בצמד עצורים אלא בעיצור יחיד [1].
שלמה רובין כתב בחיבורו "גאון יהודה וירושלים" על בגדי העברים בימי־קדם. הוא כותב: "[...]אנשי-הצבא נשאו בחגורותיהם הנבובות (כעין חשן־האפוד של הכהן הגדול, שהיה כפול, רוצה לומר נבוב) כלי־מלחמתם, כן ידוע כי החגורה בארץ ישראל השתמשה לפעמים במקום כיס ותיק לשאת בה מעות ומטפחת ושאר חפצים קטנים". בהערת השוליים שם הוא מעיר כי פונדה היא אולי חלוק עם כיסים או "אזור חלול"[2].
מספר הסעיפים בערך זה קטן מהנדרש, הסעיף גזרון הוא סעיף מהותי החסר לערך.
ערך בוויקיפדיה: פנדה
טקסונומיה בוויקימינים: Ailuropoda melanoleuca
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פנדות