מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סין
הגייה * sin
חלק דיבר שם־פרטי
מין נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות
תצלום לווין של סין
לשון ימי הביניים ישות תרבותית וגאוגרפית בת אלפי שנים במזרח הרחוק .
”הֲשָׁמַעְתָּ עַל אֻמָּה שֶׁחוֹלֶקֶת בַּשָּׁבוּעַ הַיָּדוּעַ, שֶׁהַתְחָלָתוֹ מִיּוֹם רִאשׁוֹן וְהַשְׁלָמָתוֹ בַשַּׁבָּת? הֲיִתָּכֵן שֶׁיִּשְׁווּ בָזֶה אַנְשֵׁי הַצִּין עִם אַנְשֵׁי אִיֵּי הַמַּעֲרָב מִבְּלִי הַתְחָלָה וְהַקְהֵל וְהַסְכָּמָה?“ (ספר הכוזרי , מאמר ראשון , פסוק נז )
”תֵּה וְאֹרֶז יֵשׁ בְּסִין , / אֶרֶץ הַנִּדַּחַת; / וּבְאַרְצֵנוּ יֵשׁ חַמְסִין / כָּל מִינֵי קַדַּחַת.“ (תֵּה וְאֹרֶז יֵשׁ בְּסִין , מאת אברהם שלונסקי בזֶמֶרֶשֶׁת )
"כל כך יפות שזה נורא, / שאין ברירה, שזה חובה, / שזה מצווה להיות נזיר / בהודו, סין , או בסיביר." (יפות יפות , מאת נסים אלוני )
ממשלת סין מנסה להגביל את הילודה במדינה.
מקור השם אינו וודאי וישנן מספר הצעות, אך סביר כי המקור לקוח משמה של שושלת צ'ין (בסינית : 秦), פרופסור שמואל קרויס בספרו: "קדמוניות התלמוד" מוסיף כי השם: "סינים" מופיע להלן: ”הִנֵּה-אֵלֶּה, מֵרָחוֹק יָבֹאוּ; וְהִנֵּה-אֵלֶּה מִצָּפוֹן וּמִיָּם, וְאֵלֶּה מֵאֶרֶץ סִינִים .“ (ישעיהו מט , פסוק יב ) עם זאת, בתרגום השבעים הצירוף תורגם gēs Persṓn) γῆς Περσῶν ) בהוראת ארץ הפרסי , ואילו הפרשנים המסורתיים משייכים אותו לסין שבמצרים .
ערך בוויקיפדיה:
סין מדריך טיולים בוויקימסע:
סין תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
סין
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סין
הגייה * sin
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות
לשון המקרא שם של עיר עתיקה אשר היתה ממוקמת על גבולה המזרחי של מצרים והיתה ידועה גם בשם פלוסיום.
”וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עַל-סִין מָעוֹז מִצְרָיִם וְהִכְרַתִּי אֶת הֲמוֹן-נֹא. וְנָתַתִּי אֵשׁ בְּמִצְרַיִם חוּל תחיל [תָּחוּל] סִין וְנֹא תִּהְיֶה לְהִבָּקֵעַ וְנֹף צָרֵי יוֹמָם.“ (יחזקאל ל , פסוקים טו –טז )
לשון המקרא שם של מדבר המוזכר במקרא אשר דרכו עברו בני ישראל במהלך יציאת מצרים , ומיקומו בין הר סיני לבין אֵילִם.
”וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר-סִין אֲשֶׁר בֵּין-אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.“ (שמות טז , פסוק א )
”וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל-פִּי יְהֹוָה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם.“ (שמות יז , פסוק א )
”וַיִּסְעוּ מִיַּם-סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר-סִין . וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר-סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה.“ (במדבר לג , פסוק יב )
השוו לארמית: סְיָן (חֶרֶס/טִיט/חֵמָר), במשמעות דומה לשם היווני πήλος (בּוֹץ/עָפָר).[ סמ׳ 1]
סיווג קונקורדנציוני: S 5512 GK 6096,6097
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סין
הגייה * sin
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ס־נ־ן
דרך תצורה
נטיות ר׳ סִינִים; סִין־, סִינֵי־
חיבור סין וגרז עם בליטה ומגרעת
חיבור סין וגרז עם שתי מגרעות ולשונית משותפת
לשון חז"ל לשונית או בליטה מרובעת בחלק עץ לחיבור שני חלקי עץ זה לזה בשיטת שן ומגרעת (סין וגרז ).
קרוב אל שֵׁן .
ועד הלשון העברית, מונחי נגרות (תרפ"ח), 1928; האקדמיה ללשון העברית, מונחי בניין (תש"ח), 1948.
↑ J.S. Morrison and J.F. Coates, The Athenian Trireme . Cambridge, 2000 (2nd edition). pp.291, 294.
השורש סנן
השורש ס־נ־ן הוא שורש מגזרת שלמים .
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית
גזרה
הופיע לראשונה בלשון לשון חז"ל
ס־נ־ן
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
נִפְעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִפְעִיל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
פִּעֵל
סִנֵּן
מְסַנֵּן
יְסַנֵּן
סַנֵּן
לְסַנֵּן
פֻּעַל
סֻנַּן
מְסֻנָּן
יְסֻנַּן
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִסְתַּנֵּן
מִסְתַּנֵּן
יִסְתַּנֵּן
הִסְתַּנֵּן
לְהִסְתַּנֵּן