מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
סגולה
|
| הגייה* |
sgula
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
ס־ג־ל א
|
| דרך תצורה |
משקל קְטֻלָּה
|
| נטיות |
ר׳ סְגֻלּוֹת; סְגֻלַּת־, ר׳ סְגֻלּוֹת־
|
- לשון המקרא אוצר של חפצים יקרי ערך, דבר בעל ערך.
- ”וְעוֹד בִּרְצוֹתִי בְּבֵית אֱלֹהַי יֶשׁ לִי סְגֻלָּה זָהָב וָכָסֶף נָתַתִּי לְבֵית אֱלֹהַי“ (דברי הימים א׳ כט, פסוק ג)
- ”וְעַתָּה, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים.“ (שמות יט, פסוק ה)
- לשון ימי הביניים תכונה, בדרך כלל טובה שיש בה יתרון.
- זולת בלשון הקודש לבדו דיש לו סגולה מיוחדת לאומתינו שיוצאין בו בקריאתו אף שאינו מבין בו. (ר' אליעזר סג"ל, יד המלך, הלכות קריאת שמע, פרק ב הלכה י)
- לשון ימי הביניים חפץ או מעשה המביאים מרפא, מזל טוב וכל דבר שחפצים בו. מה שמביא לתוצאה בדרך על טבעית על פי אמונה דתית או מסורת.
- סגולה בדוקה להפקד בבנים זכרים: להשתטח על 3 קברות צדיקים.
- צמח הדודאים הינו תרופה וסגולה להריון.
- במקור 'רכוש יקר, אוצר' (משמע 1), מקביל לאכדית: sikiltu -'רכוש'[1], מן sakālu - 'רכש'.[2] יש המקבילים שורש ס־ג־ל לשורש ס־ג־ר.[3]
- דרך השימוש 'עם סגולה' במקרא (עם שהוא אוצר יקר) שגם קיים באכדית,[4] המילה רכשה את המשמע 'דבר עם תכונה מיוחדת' ומשם 'תכונה מיוחדת' (משמע 2).
- משמע השורש ס-ג-ל הוא גזירה לאחור מהמילה סגולה במובן 'תכונה מיוחדת': מסוגל (=שיש לו סגולה, תכונה מיוחדת), סיגל, הסתגל.
- ↑ sikiltu, in A Concise Dictionary of Akkadian, Jeremy Black, Andrew George, Nicholas Postgate, page 322
- ↑ "An Akkadian Lexical Companion for Biblical Hebrew", Hayim ben Yosef Tawil, 2009, page 257. ISBN: 978-1602801141.
- ↑ רד"צ הופמן דברים יד, ב.
- ↑ "An Akkadian Lexical Companion for Biblical Hebrew", Hayim ben Yosef Tawil, 2009, page 155. ISBN: 978-1602801141.
