אבד

אָבַד

לשון המקרא נעלם ואין יודעים היכן הוא.
- ”וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל...“ (שמואל א׳ ט, פסוק ג)
- יש מסורות שלפיהן חיבר רבנו גרשום פירוש על כל התלמוד, אך כמעט כולו אבד.
- "מְבַקֵּשׁ אָדָם, אַךְ כּוֹשְׁלוֹת רַגְלָיו/ לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָבַד" ("זֶמֶר נוּגֶה", רחל המשוררת)
לשון המקרא נשמד
- ”וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-מֹשֶׁה לֵאמֹר הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ“ (במדבר יז, פסוק כז)
- ”"כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה"“ (שופטים ה, פסוק לא)

באוגריתית 𐎀𐎁𐎄 (אַבד),^[1] 𐎊𐎛𐎚𐎁𐎄 (יאִתבד, בבניין "הפתעל" במשמעות "יאבד");^[2] אכדית: abatu; ארמית: אֲבַד; ערבית: בַּאד.

לשון המקרא לא ידע מקומו של דבר או אדם אשר היה שלו או בחזקתו.
- ”עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד“ (קהלת ג, פסוק ו)
לשון המקרא השמיד
- ”וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל-בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ“ (במדבר לג, פסוק נב)

תיבה "אבד" מופיעה גם בפפירוס אנאסטאזי א. האגיפטולוג ארנסט ווליס באדג' תרגם תיבת הרוגליף ȧbat-ta אִבְּאט-טה, בהוראת - "זה שהושמד", (חולקת שדה סמנטי משותף עם התיבה ȧbata "עֶבֶד").^[3].

↑ לוחות UT 607, 608
↑ לוח UT Krt
↑ An Egyptian Hieroglyphic Dictionary By Budge E A Wallis עמוד 39, "ȧbat-ta", אנאסטאזי א, 23-5

השורש א־ב־ד הוא שורש מגזרת נפ"א.

א־ב־ד	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	אָבַד	אוֹבֵד או אָבֵד, בינוני פעול: אָבוּד	יֹאבַד	אֱבֹד	לֶאֱבֹד
נִפְעַל	נֶאֱבַד	נֶאֱבָד	יֵאָבֵד	הֵאָבֵד	לְהֵאָבֵד
הִפְעִיל	הֶאֱבִיד	מַאֲבִיד	יַאֲבִיד	הַאֲבֵד	להַאֲבִיד
הֻפְעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
פִּעֵל	אִבֵּד	מְאַבֵּד	יְאַבֵּד	אַבֵּד	לאַבֵּד
פֻּעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְאַבֵּד	מִתְאַבֵּד	יִתְאַבֵּד	הִתְאַבֵּד	לְהִתְאַבֵּד