אבד עליו כלח

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אָבַד עָלָיו כֶּלַח[עריכה]

  1. התיישן, עבר זמנו, איבד את ערכו.
    • "גַּם־כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח" (איוב ל ב)
    • המזגן בו אתה משתמש פורסם בתקופתה של יעל בר זוהר, משמע - אבד עליו הכלח ! אפשר במקום להציע לך "מזגם - אִינוֶועְרְטְער" שזה אותו דבר, אבל בשקל אחד ללילה.
    • האנציקלופדיה שבה אתה משתמש ישנה מאוד, אבד עליה כלח.

מקור[עריכה]

  • כלח, בהוראת מנחה. וזאת עפ"י "אבד עליו כלח", המקביל ל-"עבר זמנו בטל קרבנו" .
  • במצרית קדומה "קלח'ת" הוא "סל קלוע-נצרים" . מקביל לטנא [1].
  • נזכר במשנה, חוקרים הציעו להשוות מן ערבית כלח كلخ "כלך-מצוי" צמח שבשל רעילותו נשמרים עדרי הבקר מלרעות באזורי צמיחתו לפיכך הביטוי המקראי "תָּבוֹא בְכֶלַח" (איוב ה כו) פירושו - תקבר באיזור ה"שמור", הוא בית הקברות. פרופ' זהר עמר מוסר שבפולקלור הערבי קיים המשפט "עט עוד אלכלכ'" שמתפרש כ-"עמוד תפרחת הכלח הקמל שנטמן באדמה" המסמל לפלאחים אודות סיום עונת הגשמים והצימוח. חוקר המקרא עמוס חכם גרס "כלח"- הוא כינוי ל"קנה או לקלח ענף" [2].
  • תבנית כלח-משמעותה משוערת, ראו "כלח" . מופיעה בתנ"ך ארבע פעמים בלבד, מתוכן פעמיים כשמה של עיר (בראשית י, יא-יב).

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • רש"י על איוב ה כו: "תבא בכלח אלי קבר" - שתנצל מן הדבר ובכלח אין סמך במקרא להבין מליצתו ולפי ענין המליצה יפתר וילמד מעניינו שהוא ל' גמר בישול התבואה כשבישלה כל צורכה ורז"ל פירשו בכלח בגימטריא ששים שנה.
  • מצודת ציון על איוב ה כו: "בכלח" - עת זקנה וכן עלימו אבד כלח.
  • רש"י על איוב ל ב: "עלימו אבד כלח" - זקנה.
  • מצודת דוד על איוב ל ב: "עלימו אבד כלח" - הזקנה שהיתה בהם היא היתה אבודה כי מה תועלת היתה בהזדקנם הואיל והיו פחותים במעלה וחלושי הכח.

ראו גם[עריכה]

ניבים נרדפים[עריכה]

סמוכין[עריכה]

  1. A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition By: Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín and Wilfred G.E. Watson - Brill Academic Publishers ;2003 , עמ' 690 : qlḥ
  2. מחבר: זהר עמר. "צמחי המקרא : בחינה מחודשת לזיהוי כל הצמחים הנזכרים בתנ"ך לאור מקורות ישראל והמחקר המדעי". מקום ההוצאה: ירושלים. שם ההוצאה: הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים. שנת ההוצאה: 2009,עמוד: 250