תקוה

תִּקְוָה א[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תקווה
הגייה^*	tikva
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ק־ו־ה א
דרך תצורה	משקל תַּקְטֵלָה
נטיות	ר׳ תִּקְווֹת; תִּקְוַת־, ר׳ תִּקְווֹת־

צפיה לעתיד טוב, אמונה שדבר חיובי יקרה בעתיד.
- חרף ההאשמות הקשות נגדה, לאורך כל המשפט הייתה לה תקווה שתזוכה.
- "וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (ירמיהו לא, טז)
- וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַרִשְעָה כְּרֶגַע יֹאבֵד" (ברכת המינים, נוסח אשכנז)

הוא שרד בנכר כל השנים רק בזכות התקווה לשוב לביתו.
"כִּי אַתָּה תִקְוָתִי אֲדֹנָי ה' מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי" (תהלים עא, ה)
"וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְּהֶם וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶשׁ" (איוב יא, כ)
"רבי לוויטס איש יבנה אומר, מאוד מאוד הוי שפל רוח, שתקוות אנוש רימה" (משנה, פרק ד', משנה ד')

השורש ק־ו־ה הוא שורש השייך לגזרת נל"י/ה (נחי ל' הפועל י או ה') .

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תקווה
הגייה^*	tikva
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ק־ו־ה ג, גזור שם
דרך תצורה	משקל תַּקְטֵלָה
נטיות	ר׳ תִּקְוֹות; תִּקְוַת־, ר׳ תִּקְוֹות־

"הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ; אֶת־תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ" (יהושע ב', י"ח)
"וַתֹּאמֶר: כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן־הוּא, וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ; וַתִּקְשֹׁר אֶת־תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן" (יהושע ב', כ"א)