מטרת המחקר הייתה לבדוק את הקשר בין זמן הצפייה בטלוויזיה לאורך עשר שנים עם מהירות הליכה וכוח לחיצת כף היד "זמן צפייה בטלוויזיה ויכולת גופנית", מתוך אתר המכללה האקדמית בווינגייט
”בלבו של ההלך ציפייה פתאומית גדולה, גדולה, גדולה. הוא מצפה, הוא מחכה. עוד רגע ונבקעו השמיים ונולד איזה דבר גדול, גדול, גדול“ (מסביב לנקודה, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה)
בעבר המילה "ציפייה" שימשה גם במשמעות "כלי מיטה" מן ציפה ב (בדומה לציפה ולציפית כיום). הנה למשל שתי דוגמאות מעיתונות שנות הארבעים והחמישים:
כל אחד מקבל ציפייה ומזרון - יש מחסור רב בקש ורבים ישנים על קרשים קשים "יריות במחנה קפריסין", עיתון הצופה מתאריך 21/4/1947, עמ' 2
ציורו הראשון נעשה בשנת 1948. אשתו היתה ה"מודל" שלו, וּכְבָד שימשה לו... ציפיה"הגנראל איזנהאור בנעלי בית", עיתון מעריב מתאריך 25/12/1951, עמ' 3
יצחק אבינרי התנגד לשימוש זה במילה "ציפייה". הוא כתב: "אם כן, מוטב לקרוא לציפה קטנה לא ציפייה אלא ציפית, וברבים - כנהוג עד כה - ציפיות. לו זכינו כי אז החיינו את השם המקראי צָפִית, במשקל חזית (ישעיהו כא ה). עכשו שלא זכינו - עלינו לומר לפחות צפית [...] ולא לטשטש תחומים בין צפית לצפיה". [1]