תפלין

תְּפִלִּין[עריכה]

תפילין של ראש ויד

תשמיש קדושה העשוי מעור, שעל־פי ההלכה הרבנית יש להניח על היד ועל הראש בעת תפילת שחרית. בתוכן מצויות ארבע פרשיות מקראיות שונות הכתובות על קלף.
- היום בבוקר הנחתי תפילין.
- "אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וּבִזְרוֹעוֹ, וְצִיצִית בְּבִגְדוֹ, וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ - מֻחְזָק לוֹ, שֶׁלֹּא יֶחֱטָא" (משנה תורה, הלכות מזוזה, פרק ו', י"ד)
- ”והרי כבר קבּלתי עלי להיות יהודי כשר ועוסק בתורה ובמצוות לאחר שאתחיל להניח תפילין“ (מלפני האביב, מאת ש' בן-ציון, בפרויקט בן יהודה)

צורת הרבים של המילה תְּפִלָּה. המילה תְּפִלִּין הופיעה לראשונה בתקופת התנאים (במשנה ובספרות שבאה אחריה). בתרגום אונקלוס תורגמה המילה המקראית "טוטפות", שפירושה המקובל הוא תכשיטים או קישוטים על המצח, כ"תפילין". ככל הנראה תשמיש הקדושה נקרא כך מפני שמשתמשים בו בתפילות בימי חול.

השוו, ”אַנְפִּילִין“ (בבלי, מסכת יבמות – דף יב, עמוד א) בהוראת נעלי 3/4 - ועושין אותה בארץ ספרד מכניסים בו רגליהן המכסים עד הקרסוליים.

ערך בוויקיפדיה: תפילין

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תפילין

השורש פ־ל־ל הוא שורש מגזרת השלמים.