לשון המקרא. בניין התפעל בשורש פ־ל־ל, הבא תדיר בהוראת משפט או דיבור (ר' פלילים). למשל: ”אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים, וְאִם לַיהוָה יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ“ (שמואל א׳ ב, פסוק כה).
פילולוגים וחוקרי שפה מקשרים פועל "התפלל" ואת השורש פ-ל-ל כהליך משפטי בעולם העתיק (ובכך מתקשרת היא סמנטית למילה "פלילים") כנראה כדברי סנגוריה הנאמרים לה' עבור צד שלישי ,כפי שנכתב ויעמוד פנחס ויפלל, לא נאמר ויתפלל אלא - ויפלל, מלמד שעשה פלילה (ברור משפטי) עם קונו.
החוקר ספייזר גזר עפ"י האכדית - palālu במשמעות של שמירה ותיווך. שם זה מופיע גם בשמות עצם פרטיים, בניב האשורי.
הרש"ר הירשכותב בספרו חורב (סעיף "תפילה" ב"פרקי העבודה") על הקשר בין פלילים ותפילה: "הפועל 'התפלל' אשר ממנו נגזר השם 'תפילה' מובנו על־פי מקור הוראתו 'לבחון את עצמנו ולשפוט את עצמנו' או כפי אשר יורה לרוב הבנין 'התפעל' להתחרות פנימית: להחליט בקרבנו ולחרוץ משפט, משפט-אמת וצדק על אודות עצמנו...".
”כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ, צוּרָם; וְאֹיְבֵינוּ, פְּלִילִים.“ (דברים לב, פסוק לא).המילה "פלילים" משמשת כמילת הנגדה למילה "צור", ז"א - אלוהי ישראל מקביל לאבן צור הידועה בלכידותה (צפיפותה, קשיותה) ואמונות אויבי ישראל נקראות בלעג - פלילים, במשמעות "יסודות רעועים,ושבריריים". כך גם האדם פונה הוא לתפילה בעיקר כשנפשו,אלוהיו,ואמונותיו נתונים ב"פלילים" ז"א - כל הוויתו במצב רעוע, ושברירי.
"אמר ר' יוחנן: עשרה לשונות נקראת תפילה, ואלו הן: שוועה, צעקה, נאקה, רינה, פגיעה, ביצור, קריאה, ניפול, פילול ותחנונים." (דברים רבה ב)
בלשון התנאים מחליף בניין בניין נתפעל את מקומו של בניין התפעל המקראי. "התפלל" הוא אחד הפעלים הבודדים שבהם רווחת גם צורת התפעל. הפעלים הנוספים הם התקבל, התוודה, התנדב והשתחוה. גדעון הנמן מצביע על כך שכמעט כל הפעלים האלה (להוציא את "התקבל", שטרם נמצא לו הסבר) הם מתחום הפולחן, השמרני יותר ונתון יותר להשפעת לשון המקרא. מהשוואת גרסאות כתבי היד הוא מסיק כי תופעה זו ברובה איננה מקורית לנוסח הקדום של המשנה, אלא נוצרה בעיקר על ידי המעתיקים.[1]
