טוטפת

טוֹטֶפֶת

לשון המקרא (יהדות) בהשאלה מן (2): תפילין; כמה בתים מחוברים עשויים עור ובתוכם פרשיות מן התורה.
- ”וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.“ (דברים ו, פסוק ח)
לשון חז"ל תכשיט בצורת קמע המונח על המצח.
- ”לֹא תֵצֵא אִשָּׁה לֹא בְחוּטֵי צֶמֶר וְלֹא בְחוּטֵי פִשְׁתָּן וְלֹא בִרְצוּעוֹת, שֶׁבְּרֹאשָׁהּ; וְלֹא תִטְבּל בָּהֶן עַד שֶׁתְּרַפֵּם; וְלֹא בְטוֹטֶפֶת וְלֹא בְסַנְבּוּטִין בִּזְמַן שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ו, משנה א)
- "אחת הצנוניות חוברה לרצועה שנייה כמו טוטפת על המצח " (הארי פוטר ואוצרות המוות, בתרגום גילי בר-הלל סמו, עמ' 368)

המילה מופיעה במקרא רק בהקשר זה. חז"ל הסבירו את המילה בדרך נוטריקון והלחם מילים בשפות זרות ^[1]. מפשט הפסוקים נראה ש"טוטפת" אינו כינוי לתפילין, אלא התפילין תלויות כמו טוטפת.
יש הגוזרים מן טִפָּה בהכפלת האות ט', שהתכשיט היה בצורה של טיפה.^[2] אחרים גזרו מהשורש ט־ו־ף בהוראת: כריכה, ליפוף, בהשוואה לערבית: طَافَ (טַאפַ) - לסבוב, להקיף.^[3] ולפי זה הכוונה לתכשיט המקיף את הראש או את היד. השוו תרגום יונתן המתרגם ”אֶצְעָדָה“ (שמואל ב׳ א, פסוק י) - "וְטוֹטַפְתָּא".
יש חוקרים שהציעו שמקור המילה ממצרית: ḏdft‏‏‏‏ (גֵ'דְפֵת) בהוראת: נחש, שמילה זו מסמנת את סמל נחש האוריאוס שעיטר את מצחו של המלך המצרי כאות להגנה האלוהית הפרושה עליו.^[4] להלן הירוגליף:

מדרש תנחומא: "ותפלין שביד ד' פרשיות אלו כולן בכרך אחד. וד' פרשיות אלו על תפלין שבראש בד' טטפת. ומנין ד'. טט בכתפי שתים. פת באפריקי שתים".
רש"י (שמות יג,טז): "ומנחם חברו עם: הטף אל דרום (יחזקאל כא,ב), אל תטיפו (מיכה ב,ו), לשון דבור, שהרואה אותם קשורים בין העינים, יזכור הנס וידבר בו."
ראב"ע (דברים ו,ח): "והמכחישים ^[5] אמרו: שהוא מגזרת: והטף אל דרום. וזה לא יתכן, כי שורש והטף נטף בנו״ן, וזאת חסר נו״ן וכפול הטי״ת."

ערך בוויקיפדיה: טוטפות

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טוטפת