המילה מופיעה במקרא רק בהקשר זה. חז"ל הסבירו את המילה בדרך נוטריקון והלחם מילים בשפות זרות [1]. מפשט הפסוקים נראה ש"טוטפת" אינו כינוי לתפילין, אלא התפילין תלויות כמו טוטפת.
יש הגוזרים מן טִפָּה בהכפלת האות ט', שהתכשיט היה בצורה של טיפה.[2] אחרים גזרו מהשורש ט־ו־ף בהוראת: כריכה, ליפוף, בהשוואה לערבית: طَافَ(טַאפַ) - לסבוב, להקיף.[3] ולפי זה הכוונה לתכשיט המקיף את הראש או את היד. השוו תרגום יונתן המתרגם ”אֶצְעָדָה“ (שמואל ב׳ א, פסוק י) - "וְטוֹטַפְתָּא".
יש חוקרים שהציעו שמקור המילה ממצרית: ḏdft (גֵ'דְפֵת) בהוראת: נחש, שמילה זו מסמנת את סמל נחש האוריאוס שעיטר את מצחו של המלך המצרי כאות להגנה האלוהית הפרושה עליו.[4] להלן הירוגליף: