הלה

לערך העוסק בכתיב מקראי יחיד הַלֹה; ראו הַלֹא.

הִלָּה[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	הילה
הגייה^*	hila
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ה־ל־ל
דרך תצורה	משקל קִטְלָה
נטיות	ר׳ הִלּוֹת; הִלַּת־, ר׳ הִלּוֹת־; כ׳ הִלָּתוֹ

באמנות, הקדושים (ישו במקרה זה) מתוארים כשהילה סביב ראשם.

ערך בוויקיפדיה: הילה

לשון חז"ל כינוי רמז: ההוא, הזה. ההיא, הזאת.
- ”ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל ישלם לשוכר א"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ג, משנה ב)
- ”אומר לחברו הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה והלה עושה צרכו במעותיו“ (משנה, מסכת מעשר שני – פרק ג, משנה ג)
- ”היתה חורבתו סמוכה לחורבת חבירו עמד הלה ובנאה בלא רשותו הרי זה מחשב יציאותיו בשער שבנה“ (ירושלמי, מסכת בבא מציעא – דף יב, עמוד ג)
- {{צט/משנה|אם משיצאת האבן מידו הוציא הלה את ראשו פטור|סנהדרין|
- ניתן לפגוע בחופש הביטוי בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת, כלומר הלה לא זכות מוחלטת.

מן תעודות בלשון אבלאית הכתובות בניב אכדי אֲלֻמִ (allū(mi בהוראת זה לא ! או כשאלה בהוראת הלא כן? מושאלת לאוגריתית בצורת הל hl בהוראת הנה, הבט , זהו זה! ^[1]. בעברית מהווה קיצור לתיבות: הללו או הלזה^[2]
בעברית אקדמית: ה הידיעה + לָה.

↑ A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition By: Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín and Wilfred G.E. Watson - Brill Academic Publishers ;2003 , עמ' 331 :hl
↑ כך משער התוספות יו"ט