הלה

לערך העוסק בכתיב מקראי יחיד הַלֹה; ראו הַלֹא.

הִלָּה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	הילה
הגייה^*	hila
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ה־ל־ל ב
דרך תצורה	משקל קִטְלָה
נטיות	ר׳ הִלּוֹת; הִלַּת־, ר׳ הִלּוֹת־; כ׳ הִלָּתוֹ

לשון ימי הביניים [לא בשימוש] זוהר, זיו, בהירות.
עברית חדשה עגול בהיר של אור סביב לגוף כלשהו.
- הילת הירח מאירה את העננים סביבו בלילה.
כריזמה.
שם פרטי לנקבה.

מן ה־ל־ל ב בעניין בהירות, שורש קשור לאכדית ellu 'בהיר'. המשמע המודרני (1) התפתח מהמשמע המקורי (2) עקב דמיון הצליל למילה הלועזית halo תשמו"ץ.ערבית בהגיית: הַלַה (هالة)
המשמעות "כריזמה" היא מתחדישי יונתן רטוש.^[1]

ערך בוויקיפדיה: הילה

השורש ה־ל־ל הוא שורש מגזרת השלמים.

לשון חז"ל כינוי רמז: ההוא, הזה. ההיא, הזאת.
- ”ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל ישלם לשוכר א"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ג, משנה ב)
- ”אומר לחברו הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה והלה עושה צרכו במעותיו“ (משנה, מסכת מעשר שני – פרק ג, משנה ג)
- ”היתה חורבתו סמוכה לחורבת חבירו עמד הלה ובנאה בלא רשותו הרי זה מחשב יציאותיו בשער שבנה“ (ירושלמי, מסכת בבא מציעא – דף יב, עמוד ג)

מן תעודות בלשון אבלאית הכתובות בניב אכדי אֲלֻמִ (allū(mi בהוראת זה לא ! או כשאלה בהוראת הלא כן? מושאלת לאוגריתית בצורת הל hl בהוראת הנה, הבט, זהו זה!^[2]. בעברית מהווה קיצור לתיבות: הללו או הלזה.^[3]
ברובד עברית-אקדמית: ה הידיעה + לָה.
השם מצוי במשנה גם בצורה: הלז, ”אם משיצאת האבן מידו הוציא הלז את ראשו - פטור!“ (משנה, מסכת מכות – פרק ב, משנה ב)

↑ מיכל אפשרת, "תהליכים סמנטיים בתחדישיו של יונתן רטוש", מתוך: לשוננו ס"ה ב' (אדר ב' תשס"ג), עמ' 151-176
↑ A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition By: Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín and Wilfred G.E. Watson - Brill Academic Publishers ;2003 , עמ' 331 :hl
↑ כך משער התוספות יו"ט