שך

שֵׂךְ[עריכה]

יתד ברזל או עץ חד.
- ”וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ.“ (במדבר לג, פסוק נה).
[סלנג] שיפוד מתכת עליו נועצים או מלפפים בשר, ירקות לקלייה,ועוד.
- שׂיחים שׂיחים על האש/ לא צריך להתבייש /שים, שים, עוד שׂיחים על האש שלמה גרוניך, גידי גוב ודבל'ה גליקמן - סיחים על האש

שיח (ראו:2) או שיכ היא מילה יחידאית במקרא. מצוייה גם כפועל-"שָׂךְֿ" ”לָכֵן הִנְנִי שָׂךְֿ אֶת דַּרְכֵּךְֿ בַּסִּירִים (סירה-ב')“ (הושע ב, פסוק ח), וגם בצורה הנקבית "שׂוּכּה" ”הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ; וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ“ (איוב מ, פסוק לא) . ^[1] יש המפרשים שך מלשון "שיח" שממנו חומר הגלם ליצירת שיפוד עץ ,אחרים פרשו בהוראת מסוכה (מסוכת חדק העשויה קוצים) ,וכך גם עפ"י תרגום ארמי - יתד.
2:עברית-עממית: סיחים(שיחים) הם שפודי מתכת לצלייה על גבי אש גלויה. מושאל מערבית: شوكة‎ (שׁוּכָּה).