שבלת

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
(הופנה מהדף שיבולת)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שִׁבֹּלֶת א[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שיבולת
הגייה* shibolet
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ש־ב־ל
דרך תצורה משקל קִטֹּלֶת
נטיות ר׳ שִׁבֳּלִים או'׳ שֻׁבֳּלִין; שִׁבֹּלֶת־, ר׳ שִׁבֳּלֵי־ או'׳ שִׁבֲּלֵי־[1]; כ׳ שִׁבָּלְתּוֹ
שִׁבֲּלֵי חִטָּה
  1. תפרחת ארוכה בעלת ציר אחיד וראשי עליה מונחים פרחי הדגן.
    • "שבולת שבקמה הרי היא של בעל הבית שבקציר הרי היא של עניים חציה בקמה וחציה בקציר נוטל ומשליכה שספק לקט לקט" (תוספתא, סדר זרעים, מסכת פיאה, פרק ב')
    • ”וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יַחְבֹּט יְהוָה מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד-נַחַל מִצְרָיִם; וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל“ (ישעיהו כ"ז, פסוק י"ב)
    • ”וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם“ (בראשית מ"א, פסוק כ"ג)
    • שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה כּוֹרְעָה בָּרוּחַ / מֵעֹמֶס גַּרְעִינִים כִּי רַב / וּבְמֶרְחַב הָרִים יוֹם כְּבָר יָפוּחַ / הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב“ (שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה, מאת מתתיהו שלם בזֶמֶרֶשֶׁת)

גיזרון[עריכה]

  • מילה שמקורה ממצרים העתיקה sꜣbꜣjr במשמעות זרד, קוצי-פרי,אשכול ענבים. באכדית (שֻבּלְתֻ šubultu). בשפות שמיות ממזרח אפריקה שונתה המשמעות ל"אוזן" :-למשל, בשפת מאהרי:(סבּלִיט seblī́t). בערבית המילה: "سنبل‏‏‏‏" , והפועל (أَسْبَلَ אֲסבַּלַ) במשמעות להתנדנד, להיות נפול, כפוף כמראה גוום של העוסקים זמן ממושך במקצוע הסבלות .
  • במקרא, צורת הגיית האות "שׂ" במילה שיבולת, הובילה לאבחנה אתנית בשטחי נחלת אפריים , אבחנה זו גרמה לתיוגם ואף לרציחת השונים במבטאם, בידי אנשי הגלעדי ("אֱמָר נָא: שִׁבֹּלֶת, וַיֹּאמֶר: "סִבֹּלֶת") . קאסוטו, בספרו "האלה ענת" מראה כי האות שׂ - במקורו אינו שמי, ושימש במיוחד בטקסטים חריים . בתעתיק מילים אכדיות האות "שׂ" מופיעה כאות ז'[2].
  • מילה מקראית, מקבילות גם בארמית: שְׁבַלְתָּא, ועוד.

צירופים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: שיבולת

הערות שוליים[עריכה]

  1. צורה זו בחטף פתח מופיעה פעם אחת במקרא: ”... שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב“ (זכריה ב, פסוק יד)
  2. משה דוד קאסוטו,"האלה ענת - שירי עלילה כנעניים מתקופת האבות" . ירושלים , הוצאת מוסד ביאליק , שנה תשי"ג 1953, עמ' 12

שִׁבֹּלֶת ב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שיבולת
הגייה* shibolet
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ש־ב־ל
דרך תצורה משקל קִטֹּלֶת
נטיות ר׳ שִׁבּוֹלוֹת; שִׁבֹּלֶת־
  1. לשון המקרא זרם חזק של מים שוצפים וגואים במקום מסוים.
    • ”אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ“ (תהילים סט, פסוק טז)
    • ”והיה ביום ההוא יחבוט ה' מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד נַחַל מִצְרָיִם“ (ישעיהו כז, פסוק יב)
    • ”טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי“ (תהלים סט, פסוק ג)

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

שִׁבֹּלֶת ג[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שיבולת
הגייה* shibolet
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ש־ב־ל
דרך תצורה משקל קִטֹּלֶת
נטיות ר׳ שִׁבּוֹלוֹת; שִׁבֹּלֶת־
  1. מילת קוד המשמשת קבוצה אחת כאמצעי זיהוי והבדלה של קבוצה אחרת מתוכה.

גיזרון[עריכה]

  • המילה היא דוגמא למעין קוד שכזה, ושימשה את הגלעדים לזיהוי בני אפרים. כמתואר בספר שופטים: ”וַיִּלְכֹּד גִּלְעָד אֶת-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְאֶפְרָיִם; וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אֶעֱבֹרָה, וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי-גִלְעָד הַאֶפְרָתִי אַתָּה, וַיֹּאמֶר לֹא. וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֱמָר-נָא שִׁבֹּלֶת וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת, וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן, וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן; וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף.“ (שופטים יב, פסוקים הו) לא ידוע מה היה פירוש המילה, אם כסעיף א' לעיל, או שמא כסעיף ב' לעיל.

תרגום[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: שיבולת (אמצעי זיהוי)