מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- (יש לשכתב פירוש זה): לשון המקרא נוזל שנע בכמות גדולה בכח ובמהירות ובהשאלה: בדומה
- ”הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ “ (תהלים עח, פסוק כ)
- ”וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר עַד צַוָּאר יַגִּיעַ וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו מְלֹא רֹחַב אַרְצְךָ עִמָּנוּ אֵל“ (ישעיהו ח, פסוק ח)
- המכוניות שעטו ושטפו וחלפו על פנינו במהירות
- (יש לשכתב פירוש זה): נוזל ובעיקר מים שבא על דבר ונקה אותו מן הלכלוך.
- ”וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם וְכִבֶּס בְּגָדָיו “ (ויקרא טו, פסוק יא)
- ”וַיִּשְׁטֹף אֶת הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמוֹ “ (מלכים א׳ כב, פסוק לח)
- הגשם שירד שטף את המכונית וכעת היא נקיה.
- זרם נוזלים חזק שהניע בכוח וסחף איתו
- ”טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי“ (תהלים סט, פסוק ג)
- ”כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ“ (ישעיהו מג, פסוק ב)
- הגיע גל גדול ושטף אל הים את המכוניות, הדוכנים ואפילו כמה עמודי חשמל.
השורש שׁטף
|
השורש שׁ־ט־ף הוא שורש מגזרת השלמים.
שׁ־ט־ף
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
שָׁטַף
|
שׁוֹטֵף
(ב׳ פעוּל: שָׁטוּף)
|
יִשְׁטוֹף
|
שְׁטוֹף
|
לְשְׁטוֹף
|
נִפְעַל
|
נִשְׁטַף
|
נְשְׁטָף
|
יִשָּׁטֵף
|
הִשָּׁטֵף
|
לְהִשָּׁטֵף
|
הִפְעִיל
|
-אין-
|
|
|
|
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
פֻּעַל
|
שֻׁטַּף
|
מְשֻׁטָּף
|
יְשֻׁטַּף
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִשְׁתַּטֵּף
|
מִשְׁתַּטֵּף
|
יִשְׁתַּטֵּף
|
הִשְׁתַּטֵּף
|
לְהִשְׁתַּטֵּף
|
| |
|
ניתוח דקדוקי – פועל
|
כתיב מלא |
שוטף
|
שורש וגזרה |
שׁ־ט־ף
|
בניין |
פֻּעַל
|
- באו עליו מים ונוקה.
- ”וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם“ (ויקרא ו, פסוק כא)
- המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל. סביל של בניין קל.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
שטף
|
הגייה* |
shetef
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
שׁ־ט־ף
|
דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
נטיות |
נס׳ שֶׁטֶף־ שֵׁטֶף־
|
- לשון המקרא הבא בכוח ובמרוצה בעיקר מים רבים.
- ”עַל-זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל-חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹארַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ“ (תהלים לב, פסוק ו)
- ברצף, בתכיפות.
השורש שׁטף
|
השורש שׁ־ט־ף הוא שורש מגזרת השלמים.
שׁ־ט־ף
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
שָׁטַף
|
שׁוֹטֵף
(ב׳ פעוּל: שָׁטוּף)
|
יִשְׁטוֹף
|
שְׁטוֹף
|
לְשְׁטוֹף
|
נִפְעַל
|
נִשְׁטַף
|
נְשְׁטָף
|
יִשָּׁטֵף
|
הִשָּׁטֵף
|
לְהִשָּׁטֵף
|
הִפְעִיל
|
-אין-
|
|
|
|
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
פֻּעַל
|
שֻׁטַּף
|
מְשֻׁטָּף
|
יְשֻׁטַּף
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִשְׁתַּטֵּף
|
מִשְׁתַּטֵּף
|
יִשְׁתַּטֵּף
|
הִשְׁתַּטֵּף
|
לְהִשְׁתַּטֵּף
|
| |
|