מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- (יש לשכתב פירוש זה): לשון המקרא נוזל שנע בכמות גדולה בכח ובמהירות ובהשאלה: בדומה
- ”הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ “ (תהלים עח, פסוק כ)
- ”וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר עַד צַוָּאר יַגִּיעַ וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו מְלֹא רֹחַב אַרְצְךָ עִמָּנוּ אֵל“ (ישעיהו ח, פסוק ח)
- המכוניות שעטו ושטפו וחלפו על פנינו במהירות
- (יש לשכתב פירוש זה): נוזל ובעיקר מים שבא על דבר ונקה אותו מן הלכלוך.
- ”וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם וְכִבֶּס בְּגָדָיו “ (ויקרא טו, פסוק יא)
- ”וַיִּשְׁטֹף אֶת הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמוֹ “ (מלכים א׳ כב, פסוק לח)
- הגשם שירד שטף את המכונית וכעת היא נקיה.
- זרם נוזלים חזק שהניע בכוח וסחף איתו
- ”טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי“ (תהלים סט, פסוק ג)
- ”כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ“ (ישעיהו מג, פסוק ב)
- הגיע גל גדול ושטף אל הים את המכוניות, הדוכנים ואפילו כמה עמודי חשמל.
| השורש שׁטף |
|
השורש שׁ־ט־ף הוא שורש מגזרת השלמים.
| שׁ־ט־ף |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
שָׁטַף |
שׁוֹטֵף
(ב׳ פעוּל: שָׁטוּף) |
יִשְׁטוֹף |
שְׁטוֹף |
לְשְׁטוֹף |
| נִפְעַל |
נִשְׁטַף |
נְשְׁטָף |
יִשָּׁטֵף |
הִשָּׁטֵף |
לְהִשָּׁטֵף |
| הִפְעִיל |
-אין- |
|
|
|
|
| הֻפְעַל |
-אין- |
|
|
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
|
|
|
|
|
| פֻּעַל |
שֻׁטַּף |
מְשֻׁטָּף |
יְשֻׁטַּף |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִשְׁתַּטֵּף |
מִשְׁתַּטֵּף |
יִשְׁתַּטֵּף |
הִשְׁתַּטֵּף |
לְהִשְׁתַּטֵּף |
|
|
| ניתוח דקדוקי – פועל |
| כתיב מלא | שוטף |
| שורש וגזרה | שׁ־ט־ף |
| בניין | פֻּעַל |
- באו עליו מים ונוקה.
- ”וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם“ (ויקרא ו, פסוק כא)
- המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל. סביל של בניין קל.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | שטף |
| הגייה* | shetef |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | שׁ־ט־ף |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | נס׳ שֶׁטֶף־ שֵׁטֶף־ |
- לשון המקרא הבא בכוח ובמרוצה בעיקר מים רבים.
- ”עַל-זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל-חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹארַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ“ (תהלים לב, פסוק ו)
- ברצף, בתכיפות.
| השורש שׁטף |
|
השורש שׁ־ט־ף הוא שורש מגזרת השלמים.
| שׁ־ט־ף |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
שָׁטַף |
שׁוֹטֵף
(ב׳ פעוּל: שָׁטוּף) |
יִשְׁטוֹף |
שְׁטוֹף |
לְשְׁטוֹף |
| נִפְעַל |
נִשְׁטַף |
נְשְׁטָף |
יִשָּׁטֵף |
הִשָּׁטֵף |
לְהִשָּׁטֵף |
| הִפְעִיל |
-אין- |
|
|
|
|
| הֻפְעַל |
-אין- |
|
|
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
|
|
|
|
|
| פֻּעַל |
שֻׁטַּף |
מְשֻׁטָּף |
יְשֻׁטַּף |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִשְׁתַּטֵּף |
מִשְׁתַּטֵּף |
יִשְׁתַּטֵּף |
הִשְׁתַּטֵּף |
לְהִשְׁתַּטֵּף |
|
|