מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
ריבוע
|
| הגייה* |
ribua׳
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ר־ב־ע
|
| דרך תצורה |
משקל קִטּוּל
|
| נטיות |
ר׳ רִבּוּעִים
|
- (גאומטריה) מרובע שכל זוויותיו ישרות וצלעותיו שוות.
- ”הַשֻּׁלְחָן אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ רִבּוּעַ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.“ (משנה, מסכת אהלות – פרק טו, משנה ב)
- הריבוע הוא הן מלבן והן מעויין.
- (אלגברה) בהשאלה: מכפלה של מספר בעצמו.
- 10 בריבוע זה 100.
- במשולש ישר־זוית, אורך היתר בריבוע שווה לסכום ריבועי הניצבים.
| השורש רבע
|
- שורש זה מחולק לשני שורשים נפרדים. שורשים אלה התפתחו ממקורות שונים או שהוראותיהם התרחקו זו מזו במידה רבה:
- ר־ב־ע א - מלשון אַרְבַּע.
- ר־ב־ע ב - הפרייה.
| |
|
יש להוסיף לדף זה את הערך: רָבוּעַ.
