מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
מרחב
|
הגייה* |
merkhav
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ר־ח־ב
|
דרך תצורה |
משקל מִקְטָל
|
נטיות |
ר׳ מֶרְחָבִים; מֶרְחַב־, ר׳ מֶרְחֲבֵי־
|
- לשון המקרא מקום פתוח שבו אדם או בעל חיים יכולים לנוע ללא הגבלה.
- ”וַיֹּצֵא לַמֶּרְחָב אֹתִי יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי“ (שמואל ב׳ כב, פסוק כ)
- ”כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל עַתָּה יִרְעֵם אדני כְּכֶבֶשׂ בַּמֶּרְחָב“ (הושע ד, פסוק טז)
- החלל, הסביבה המקיפה דבר; הרקע עליו מתרחשים מאורעות העולם.
- ” הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחֲבֵי אֶרֶץ לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹּא לוֹ“ (חבקוק א, פסוק ו)
- הבטתי בחלון במרחבים המוריקים המשתרעים עד לקו האופק.
- עברית חדשה חלוקה מנהלית של מדינה לאזורים, כגון מרחב השפלה.
- שוטרי משטרת מרחב העמקים עובדים יום וליל כדי לשמור על התושבים באזור.
- (מתמטיקה) קבוצה של אוביקטים מסוג כלשהו המקיימים תכונות מסוימות.
- איברי המרחב הווקטורי קרויים וקטורים.
ערך בוויקיפדיה: מרחב |
השורש רחב
|
השורש ר־ח־ב הוא שורש מגזרת השלמים.
ר־ח־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
רָחַב
|
רָחָב
|
יִרְחַב
|
רְחַב
|
לִרְחֹב
|
נִפְעַל
|
נִרְחַב
|
נִרְחָב
|
יֵרָחֵב
|
הֵרָחֵב
|
לְהֵרָחֵב
|
הִפְעִיל
|
הִרְחִיב
|
מַרְחִיב
|
יַרְחִיב
|
הַרְחֵב
|
לְהַרְחִיב
|
הֻפְעַל
|
הֻרְחַב
|
מֻרְחָב
|
יֻרְחַב
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְרַחֵב
|
מִתְרַחֵב
|
יִתְרַחֵב
|
הִתְרַחֵב
|
לְהִתְרַחֵב
|
| |
|