מרחב

מֶרְחָב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מרחב
הגייה^*	merkhav
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ר־ח־ב
דרך תצורה	משקל מִקְטָל
נטיות	ר׳ מֶרְחָבִים; מֶרְחַב־, ר׳ מֶרְחֲבֵי־

לשון המקרא מקום פתוח שבו אדם או בעל חיים יכולים לנוע ללא הגבלה.
- ”וַיֹּצֵא לַמֶּרְחָב אֹתִי יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי“ (שמואל ב׳ כב, פסוק כ)
- ”כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל עַתָּה יִרְעֵם אדני כְּכֶבֶשׂ בַּמֶּרְחָב“ (הושע ד, פסוק טז)
החלל, הסביבה המקיפה דבר; הרקע עליו מתרחשים מאורעות העולם.
- ” הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחֲבֵי אֶרֶץ לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹּא לוֹ“ (חבקוק א, פסוק ו)
- הבטתי בחלון במרחבים המוריקים המשתרעים עד לקו האופק.
עברית חדשה חלוקה מנהלית של מדינה לאזורים, כגון מרחב השפלה.
- שוטרי משטרת מרחב העמקים עובדים יום וליל כדי לשמור על התושבים באזור.
(מתמטיקה) קבוצה של אוביקטים מסוג כלשהו המקיימים תכונות מסוימות.
- איברי המרחב הווקטורי קרויים וקטורים.

ערך בוויקיפדיה: מרחב

השורש ר־ח־ב הוא שורש מגזרת השלמים.