קנקן
מראה
קַנְקַן
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | קנקן |
| הגייה* | kankan |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | משקל קַלְקַל |
| נטיות | קַנְקַן־; ר׳ קַנְקַנִּים, קַנְקַנֵּי־ |

- לשון חז"ל כלי קיבול לאחסון נוזלים, ולו נפח של מספר כוסות שתיה. לרוב בעל ידית ופִּיָּה.
- ”כַּדֵּי יַיִן פְּתוּחוֹת אוֹ סְתוּמוֹת, מְקוֹם שֶׁדַרְכָּן לִמָּכֵר פְּתוּחוֹת, לֹא יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין.“ (משנה, מסכת מעשר שני – פרק א, משנה ד)
- ”הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ כַּדֵּי שֶׁמֶן, וְהוֹדָה בְקַנְקַנִּים, אַדְמוֹן אוֹמֵר, הוֹאִיל וְהוֹדָהּ בְמִקְצָת הַטַּעֲנָה, יִשָּׁבֵעַ.“ (משנה, מסכת כתובות – פרק יג, משנה ד)
- ”אִם הָיָה שֶׁמֶן מְזֻקָּק, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ שְׁמָרִים; אִם הָיוּ קַנְקַנִּים יְשָׁנִים, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ בָּלַע.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ג, משנה ח)
- ”נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶן וְיַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּנוּס בָּהֶן, אֲסוּרִין וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק ב, משנה ד)
- ”הַמְסַדֵּר קַנְקַנִּים בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְנִתְמַלְאוּ מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁבָּלַע הַבּוֹר אֶת מֵימָיו, הֲרֵי זֶה יְשַׁבֵּר.“ (משנה, מסכת מקואות – פרק ב, משנה ט)