מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | קמע, קמיע |
| הגייה* | kamea׳ |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ק־מ־ע |
| דרך תצורה | משקל קָטֵל |
| נטיות | ר׳ קְמֵעוֹת, קְמֵיעִים, קְמֵיעוֹת |
- נרתיק המכיל כתב השבעות, או עצמים כגון שרשים, אבנים, ואותו קושרים על הגוף מתוך אמונה שירחיק רע, ירפא מחלה, יביא הצלחה, יגן מפני שדים ומזיקים.
- ”עוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵיעַ“ (משנה, מסכת שבת – פרק ח, משנה ג)
- ”נֶאֱמָן הָרוֹפֵא לוֹמַר קָמֵיעַ זֶה מֻמְחֶה רִפִיתִי בּוֹ“ (ירושלמי, מסכת שבת – פרק ב, הלכה ח)
- ”איזהו קמיע מומחה כל שריפא ושנה ושִלש, אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין“ (בבלי, מסכת שבת – דף סא, עמוד א)
- ”כְּשֶׁבָּא הַמֶּלֶךְ לְהַשִֹּׂיא אֶת בִּתּוֹ, מֶה עָשָׂה – נָתַן לָהּ קָמֵיעַ; אָמַר לָהּ: יְהֵא הַקָּמֵיעַ הַזֶּה עָלַיִךְ שֶׁלֹא יִשְׁלֹט בָּךְ עַיִן רָעָה עוֹד.“ (במדבר רבה, פרשה יב, סימן ד)
- השופטת קבעה כי כיוון שמחזיק המפתחות מעוצב בצורת חמסה, יש להתייחס אליו כאל קמיע ואסור לחלקו. (מתוך החדשות)
- חפץ, אדם, או חיה שמאמצת קבוצה של אנשים מתוך אמונה שנוכחותם תביא להם הצלחה.
- יחד עם השחקנים עלתה על המגרש עז, הקמע של הקבוצה.
- לשון חז"ל מהשורש הארמי ק־מ־ע, לקשור; השורש מקיים חילוף ע/צ עם השורש ק־מ־ץ
- רש"י: קמיע - קטנה בכתב דק שהיא קלה לשאת (סנהדרין כב, א) על פי רש"י קמע מלשון קימעא בארמית במשמעות של כמות קטנה ומועטה.
נרתיק אותו קושרים על הגוף מתוך אמונה שירחיק רע
חפץ, אדם, או חיה שנוכחותם מביאה הצלחה
 ערך בוויקיפדיה: קמע |
- לשון חז"ל קשר.
- נקמע (קיים בלשון חז"ל מעט)
ערך בוויקיפדיה: קמע