קלון

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

קָלוֹן[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא קלון
הגייה* kalon
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ק־ל־ל ב
דרך תצורה משקל קַטְלוֹן
נטיות ר׳ קְלוֹנוֹת גם'׳ קְלוֹנִים; קְלוֹן־, ר׳ קְלוֹנוֹת־ או'׳ קְלוֹנֵי־
  1. לשון המקרא ביזיון, חרפה, מצב המסב לאדם בושה.
    • "כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ לִי כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר" (הושע ד, ז)
    • "וְגַם אֲנִי חָשַׂפְתִּי שׁוּלַיִךְ עַל פָּנָיִךְ וְנִרְאָה קְלוֹנֵךְ" (ירמיהו יג, כו)
    • "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן" (משלי ג, לה)
    • "המכנה בעריות משתקין אותו, תנא רב יוסף: קלון אביו וקלון אמו" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ה, עמוד א')
    • "חוץ ממשלי וקוהלת שניהם עומדין בקלון" (תלמוד ירושלמי, מסכת הוריות, פרק ג', הלכה ד')
  2. [ארכאי] הפסד מחפיר, כשלון מביש
    • קלון בגידתו ייזכר עוד שנים רבות .

גזרון[עריכה]

  • מופיע במקרא גם בצורה היחידאית 'קיקלון' - ” וְקִיקָלוֹן עַל-כְּבוֹדֶךָ“ (חבקוק ב, פסוק טו) המהווה הלחם של קלקול + קלון. יש שגרסו קיא + קלון (אותם מייחס הסופר המקראי לחיילי הכשדים) . בלשון ארמית - 'קיקלא' בהוראת אשפה . בעברית ימה"ב - "עמלק ומריעיו המלאים קיקלון. פשח תפשח עם כל קוץ וסילון. צמתם ודחם מכשלון לכשלון". מאת:יוסף בן אביתור,"מלא פניהם קלון", (1020 לסה"נ).

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]


השורש קלל ב

השורש ק־ל־ל ב הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

ק־ל־ל ב עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל קִלֵּל מְקַלֵּל יְקַלֵּל קַלֵּל לְקַלֵּל
פֻּעַל קֻלַּל מְקֻלָּל יְקֻלַּל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְקַלֵּל מִתְקַלֵּל יִתְקַלֵּל הִתְקַלֵּל לְהִתְקַלֵּל