מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
קלון
|
הגייה* |
kalon
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ק־ל־ל ב
|
דרך תצורה |
משקל קַטְלוֹן
|
נטיות |
ר׳ קְלוֹנוֹת גם'׳ קְלוֹנִים; קְלוֹן־, ר׳ קְלוֹנוֹת־ או'׳ קְלוֹנֵי־
|
- לשון המקרא ביזיון, חרפה, מצב המסב לאדם בושה.
- "כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ לִי כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר" (הושע ד, ז)
- "וְגַם אֲנִי חָשַׂפְתִּי שׁוּלַיִךְ עַל פָּנָיִךְ וְנִרְאָה קְלוֹנֵךְ" (ירמיהו יג, כו)
- "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן" (משלי ג, לה)
- "המכנה בעריות משתקין אותו, תנא רב יוסף: קלון אביו וקלון אמו" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ה, עמוד א')
- "חוץ ממשלי וקוהלת שניהם עומדין בקלון" (תלמוד ירושלמי, מסכת הוריות, פרק ג', הלכה ד')
- [ארכאי] הפסד מחפיר, כשלון מביש
- קלון בגידתו ייזכר עוד שנים רבות .
- מופיע במקרא גם בצורה היחידאית 'קיקלון' - ” וְקִיקָלוֹן עַל-כְּבוֹדֶךָ“ (חבקוק ב, פסוק טו) המהווה הלחם של קלקול + קלון. יש שגרסו קיא + קלון (אותם מייחס הסופר המקראי לחיילי הכשדים) . בלשון ארמית - 'קיקלא' בהוראת אשפה . בעברית ימה"ב - "עמלק ומריעיו המלאים קיקלון. פשח תפשח עם כל קוץ וסילון. צמתם ודחם מכשלון לכשלון". מאת:יוסף בן אביתור,"מלא פניהם קלון", (1020 לסה"נ).
מילים נרדפות[עריכה]
השורש קלל ב
|
השורש ק־ל־ל ב הוא שורש מגזרת השלמים.
נטיות הפעלים[עריכה]
ק־ל־ל ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
קִלֵּל
|
מְקַלֵּל
|
יְקַלֵּל
|
קַלֵּל
|
לְקַלֵּל
|
פֻּעַל
|
קֻלַּל
|
מְקֻלָּל
|
יְקֻלַּל
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְקַלֵּל
|
מִתְקַלֵּל
|
יִתְקַלֵּל
|
הִתְקַלֵּל
|
לְהִתְקַלֵּל
|
| |
|