מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
קלון
|
| הגייה* |
kalon
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ק־ל־י/ה ב
|
| דרך תצורה |
משקל קַטְלוֹן
|
| נטיות |
ר׳ קְלוֹנוֹת גם'׳ קְלוֹנִים; קְלוֹן־, ר׳ קְלוֹנוֹת־ או'׳ קְלוֹנֵי־
|
- לשון המקרא חרפה, מצב המסב לאדם בושה.
- "כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ לִי כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר" (הושע ד, ז)
- "וְגַם אֲנִי חָשַׂפְתִּי שׁוּלַיִךְ עַל פָּנָיִךְ וְנִרְאָה קְלוֹנֵךְ" (ירמיהו יג, כו)
- "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן" (משלי ג, לה)
- "המכנה בעריות משתקין אותו, תנא רב יוסף: קלון אביו וקלון אמו" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ה, עמוד א')
- "חוץ ממשלי וקוהלת שניהם עומדין בקלון" (תלמוד ירושלמי, מסכת הוריות, פרק ג', הלכה ד')
- [ארכאי] הפסד מחפיר, כשלון מביש.
- קלון בגידתו ייזכר עוד שנים רבות .
- מופיע במקרא גם בצורה היחידאית 'קיקלון' - ” וְקִיקָלוֹן עַל-כְּבוֹדֶךָ“ (חבקוק ב, פסוק טו) המהווה הלחם של קלקול + קלון. יש שגרסו קיא + קלון (אותם מייחס הסופר המקראי לחיילי הכשדים) . בלשון ארמית - 'קיקלא' בהוראת אשפה . בעברית ימה"ב - "עמלק ומריעיו המלאים קיקלון. פשח תפשח עם כל קוץ וסילון. צמתם ודחם מכשלון לכשלון". מאת:יוסף בן אביתור,"מלא פניהם קלון", (1020 לסה"נ).
