קלון

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קָלוֹן[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא קלון
הגייה* kalon
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ק־ל־ל ב
דרך תצורה משקל קַטְלוֹן
נטיות ר׳ קְלוֹנוֹת גם'׳ קְלוֹנִים; קְלוֹן־, ר׳ קְלוֹנוֹת־ או'׳ קְלוֹנֵי־
  1. ביזיון, חרפה, מצב המסב לאדם בושה.
    • קלון בגידתו ייזכר עוד שנים רבות.
    • "והמתכבד בקלון חברו, אין לו חלק לעולם הבא" (משנה תורה להרמב"ם, הלכות דעות, פרק ו', הלכה ג')
    • "כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ לִי כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר" (הושע ד, ז)
    • "המכנה בעריות משתקין אותו, תנא רב יוסף: קלון אביו וקלון אמו" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ה, עמוד א')

מובאות נוספות[עריכה]

  • "וְגַם אֲנִי חָשַׂפְתִּי שׁוּלַיִךְ עַל פָּנָיִךְ וְנִרְאָה קְלוֹנֵךְ" (ירמיהו יג, כו)
  • "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן" (משלי ג, לה)
  • "הוא ביקש קלון בית אדניו - לפיכך נהפך כבודו לקלון" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ו, עמוד א')
  • "חוץ ממשלי וקוהלת שניהם עומדין בקלון" (תלמוד ירושלמי, מסכת הוריות, פרק ג', הלכה ד')
  • "א גם בוז, שבא בזיונו עמו, ועם קלון חרפה, שנתלוה לו קלונו של רעב" (בראשית רבה, פרשה ס"ג, סימן י"ד)

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]


השורש קלל ב

השורש ק־ל־ל ב הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

ק־ל־ל ב עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל קִלֵּל מְקַלֵּל יְקַלֵּל קַלֵּל לְקַלֵּל
פֻּעַל קֻלַּל מְקֻלָּל יְקֻלַּל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְקַלֵּל מִתְקַלֵּל יִתְקַלֵּל הִתְקַלֵּל לְהִתְקַלֵּל