גאוה

גַּאֲוָה[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גאווה
הגייה^*	gaava
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ג־א־י/ה
דרך תצורה	משקל קַטְלָה
נטיות	ר׳ גַּאֲווֹת; גַּאֲוַת־, ר׳ גַּאֲווֹת־

דגל הגאווה (2)

רגש של סיפוק ורוממות רוח הנובעים מתחושה (מודעת או בלתי מודעת) של עליונות על פני הזולת, שמקורה בהימצאות איכות מסוימת שאינה נמצאת (כביכול) אצל הזולת.
- ”אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהֹוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ“ (דברים לג, פסוק כט)
- ”בְּפִי-אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם“ (משלי יד, פסוק ג)
- גאווה היא התכונה המיוחסת לנמר ברוב המשלים.
בהשאלה: הפגנתיות של יחסים הומוסקסואלים.
- מצעד הגאווה מהווה מוקד של מחלוקת בין חילוניים לדתיים.

יש המפרשים ”וְנָתַתִּי אֶת-בְּשָׂרְךָ עַל-הֶהָרִים וּמִלֵּאתִי הַגֵּאָיוֹת רָמוּתֶךָ“ (יחזקאל לב, פסוק ה) גם בהוראת רֹממות לב,גאווה.

ערך בוויקיפדיה: גאווה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גאווה

השורש ג־א־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.