מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
קיא
|
| הגייה* |
ki
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ק־י־א
|
| דרך תצורה |
משקל קִיל
|
| נטיות |
קִיא־; כ׳ קִיאוֹ
|
חתול מקיא
- לשון המקרא תוכן קיבה הנפלט דרך הפה.
- ”יהוה מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים וְהִתְעוּ אֶת־מִצְרַיִם בְּכָל־מַעֲשֵׂהוּ כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ.“ (ישעיהו יט, פסוק יד)
- ”כִּי כָּל־שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם.“ (ישעיהו כח, פסוק ח)
- בחלאת קיאו יתבוסס ומרוב שכרותו יתגוסס "ספר תוכחות מוסר", עזרא הבבלי
- כנער שכור הלום סבאו ומתבוסס בקיאו "ראיתיכם שוב בקצר ידכם", חיים נחמן ביאליק
- במקרים של הופעת קיא דמי או כאבי בטן חמורים, יש צורך בהתערבות וטיפול רפואי מהיר
- מופיע בלשון המקרא. גם בצורת המשנה "קֵא" , ”כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ; כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ.“ (משלי כו, פסוק יא)
- למילה זו קיימות מקבילות בשפות השמיות, וגם במצרית הכתובה בכתב חרטומים בצורת - qa [1],קאַ kȝꜤ [2]
- אכדית- qa'u; ערבית- قيء (קַי).
 ערך בוויקיפדיה: הקאה |
| השורש קיא
|
|
השורש ק־י־א הוא שורש מורכב המשתייך גם לגזרת נל"א וגם לגזרת נע"ו/י.
| ק־י־א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
קָא
|
קָא
|
יָקִיא
|
קִיא
|
לָקִיא
|
| נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
הֵקִיא
|
מֵקִיא
|
יָקִיא
|
הָקֵא
|
לְהָקִיא
|
| הֻפְעַל
|
הוּקָא
|
מוּקָא
|
יוּקָא
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
| פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
| |
|
- ↑ "An Egyptian Hieroglyphic Dictionary" מאת: ארנסט ווליס, עמ' 762
- ↑ "Mark Vygus - "Middle Egyptian Dictionary 2018,עמ' 1319
ערך בוויקיפדיה: הקאה