מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
ביזיון
|
| הגייה* |
bizayon
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ב־ז־ה
|
| דרך תצורה |
משקל קִטָּלוֹן
|
| נטיות |
ר׳ בִּזְיוֹנוֹת; בִּזְיוֹן־, ר׳ בִּזְיוֹנוֹת־
|
- אי-כבוד, חרפה, זלזול בכבוד, פגיעה ברגישות מסוימת.
- וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס-וּמָדַי אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-דְּבַר הַמַּלְכָּה לְכֹל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף. (אסתר א יח)
- ”הרי אמרה תורה [1] לא תעלה במעלות על מזבחי ק"ו לדרך בזיון [2] וגלח הנזיר.“ (בבלי, מסכת נזיר – דף מה, עמוד א)
- תני בר קפרא: שלא לנהוג בקרשים[3] בזיון. (תלמוד ירושלמי, פרק יא, הלכה ב)
- אַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְלֹא לִידֵי בִּזָּיוֹן (מתוך התפילה)
- הכשלון הזה הוא בזיון שלא ישכח.
ֲ
- ↑ שמות כ, כב
- ↑ נ"א במדרש בפרשה נשא (ד' רמ"ב)
- ↑ של המשכן
