גבעול

גִּבְעוֹל

לשון המקרא קנה הצמח, שממנו יוצאים העלים והפרחים.
- ”וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה; כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל.“ (שמות ט, פסוק לא)
- ”מִצְוַת אֵזוֹב, שְׁלֹשָׁה קְלָחִים וּבָהֶם שְׁלֹשָׁה גִבְעוֹלִין.“ (משנה, מסכת פרה – פרק יא, משנה ט)
- ”...שִׁבֳּלִים, גִּבְעוֹלִים / לְרָחֵלָה שְׂאוּ שְׁלוֹמִי / וַעֲנוּ בִי: אִם תְּאַחֵר – / וָמַתִּי בִמְקוֹמִי“ (הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- ”גבעולי הצמח הדקים והמסובּכים נמשכו על פּני כל החלון, והעלים נקהלו בשפעם מלמעלה בסמוך לתקרה.“ (תפקיד וצורה, מאת אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)

רש"ר הירש (ויקרא ב, יד) אמר שמקורו בשורש ג־ב־ע עם תוספת ל', כמו במילים ערפל, קרסל. ויתכן שהוא הלחם של "גבעה" ו"עלה".

ערך בוויקיפדיה: גבעול

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גבעולים