מזודה

מִזְוָדָה[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מזוודה
הגייה^*	mizvada
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ז־ו־ד
דרך תצורה	משקל מִקְטָלָה
נטיות	ר׳ מִזְוָדוֹת, מִזְוֶדֶת־, ר׳ מִזְוְדוֹת־

מזוודה

איור של מזוודה

עברית חדשה תיק גדול בעל ידית המשמש לאחסון חפצים כגון בגדים בעת מעבר ממקום למקום.
לשון חז"ל שק לצידה לדרך.

מארמית זְוָדָא 'צידה לדרך', שהיא צורה ארמית של צידה. בדומה לעברית ציוד מן צידה, במקור 'אספקת צידה לדרך'.
לפעמים ארמית זוודא מתרגם את עברית צידה, כמו אונקלוס: ”וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ“ (בראשית מה, פסוק כא) = ”וִיהַב לְהוֹן זְוָדִין לְאוֹרְחָא“ (אונקלוס על בראשית מה – פסוק כא)
מופיעה במשנה: "רבי יהודה אומר, אף הרבצל והמזודה כל שהן" (משנה כלים כ א), ובנוסח הרמב"ם מופיע "והמיזדה". רבי עובדיה מברטנורא מפרש את הכתוב: "מזודה - כלי שנותנים בו צידה לדרך".
שורש מקביל زود (ז־ו־ד) בערבית, במשמעות דומה (צידה, הצטיידות): כמו ‫زَوَّدَ‬ (זַוַודַ) 'סיפק צידה, ציוד'.

שורש ז-י-ד או ז-ו-ד: כמה מילונים לא מפרידים ביניהם, אך כנראה שורש זה (של מזוודה, זוודא) במדויק ז-ו-ד (כמו המקבילים בארמית זוודא^[1] וערבית ‫زَوَّدَ‬ (זַוַודַ) 'סיפק צידה, ציוד'), בניגוד לשורש לא קשור ז-י-ד 'רתח'\'פעל בזדון', שורש של הזיד, במזיד, זדון (כמו המקבילים בארמית זידנה^[2] וערבית ‫زَيَّدَ‬ (זַיַּדַ))..
לפי יסטרוב^[3], המקור הארמית של מזוודה, זוודא, קרוב אל זבד שמשמעו המקורי גם 'אספקה לדרך' ומשם 'מתנה'.
ארמית צידה זוודתא-זוודין דוגמה: אַתְקִינוּ לְכוֹן זְוָדִין אֲרֵי בְּסוֹף תְּלָתָא יוֹמִין אַתּוּן עָבְרִין יַת יַרְדְנָא (תרגום יונתן יהושע פרק א)
בשומרונית-ארמית ,משורש ז-ו-ד נגזרת תיבת "זבד" במשמעות - כינוס, עפ"י הפסוק "תעבד כל מועד בזבד" (=תוך התכנסות). לפיכך ניתן לפרש "מזוודה" - כ"תיבת כינוס עבור בגדים".