מזודה

מִזְוָדָה[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מזוודה
הגייה^*	mizvada
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ז־ו־ד ב
דרך תצורה	משקל מִקְטָלָה
נטיות	ר׳ מִזְוָדוֹת, מִזְוֶדֶת־, ר׳ מִזְוְדוֹת־

מזוודה

איור של מזוודה

עברית חדשה תיק גדול בעל ידית המשמש לאחסון חפצים כגון בגדים בעת מעבר ממקום למקום.
לשון חז"ל שק לצידה לדרך.
- ”רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הָרִבְצָל וְהַמִּזְוָדָה כָּל שֶׁהֵן, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס“ (משנה, מסכת כלים – פרק כ, משנה א)

מארמית 'זְוָדָא'^[1], שהיא צורה ארמית של צידה. בדומה לעברית ציוד מן צידה, במקור 'אספקת צידה לדרך'. בתלמוד הבבלי מופיע הביטוי ”זוודא“ (בבלי, מסכת קידושין – דף יב, עמוד א) במשמעות "שק שמשימין בו כל דבר" (הערוך)^[2].
שורש מקביל زود (ז־ו־ד) בערבית, במשמעות דומה (צידה, הצטיידות): כמו ‫زَوَّدَ‬ (זַוַודַ) 'סיפק צידה, ציוד'.

שורש ז-י-ד או ז-ו-ד: כמה מילונים לא מפרידים ביניהם, אך כנראה שורש זה (של מזוודה, זוודא) במדויק ז-ו-ד (כמו המקבילים בארמית זוודא^[3] וערבית ‫زَوَّدَ‬ (זַוַודַ) 'סיפק צידה, ציוד'), בניגוד לשורש לא קשור ז-י-ד 'רתח'\'פעל בזדון', שורש של הזיד, במזיד, זדון (כמו המקבילים בארמית זידנה^[4] וערבית ‫زَيَّدَ‬ (זַיַּדַ)).
לפי יסטרוב^[5], המקור הארמית של מזוודה, זוודא, קרוב אל זבד שמשמעו המקורי גם 'אספקה לדרך' ומשם 'מתנה'.
בתלמוד תכריכים של מת נקראים "זוודתא" (עירובין מא,ב; מועד קטן כז,ב), לדעת ח"י קוהוט הטעם שכמו שהמזון צידה לחיים כך התכריכים צידה לעוברים מן העולם (ערוך השלם).
בארמית-שומרונית, משורש ז-ו-ד נגזרת תיבת "זבד" במשמעות - כינוס, עפ"י הפסוק "תעבד כל מועד בזבד" (=תוך התכנסות). לפיכך ניתן לפרש "מזוודה" - כ"תיבת כינוס עבור בגדים".