צידה

צֵידָה

פעולת התפיסה של בעל חיים
- צידתו של הדוב היתה מלאכה קשה.
לשון המקרא מנת מזון ליוצא לדרך.
- ”וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם-צֵדָה לֹא-עָשׂוּ לָהֶם.“ (שמות יב, פסוק לט)
- ”עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה וְצַוּוּ אֶת-הָעָם לֵאמֹר הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה...“ (יהושע א, פסוק יא)
- ”לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשׂבַע.“ (תהלים עח, פסוק כה)

שורש צ־י־ד במשמעות תפיסת בעלי חיים מופיעה גם באכדית, ראה בערך ציד.
תבניות המילה קימות בלשונות שמיות במשמעות ציד, ערבית: صَيْد סַיִ'ד; אכדית: צוֹדֵה ṣuddê - מנת מזון לדרך; סורית: ܙܘܘܕܐ זַוְדָא^[1]; ארמית: זַוְדָא^[2] [וממנו נגזר מזודה - תיק, שבמקור נועד לצידה, ראה שם בגיזרון].