מקור המילה בתלמוד הירושלמי: ”אין דור שאין בו ליצנים מה היו פריצי הדור עושין היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו דוד אימת יבנה בית המקדש אימתי בית ה' נלך והוא אומר אע"פ שמתכונין להכעיסני יבא עלי שאני שמח בלבי“ (ירושלמי, מסכת ברכות – פרק ב, הלכה א גמרא).
אף על פי שהאקדמיה ללשון העברית ממליצה לכתוב "לֵצָן", הצורה "לֵיצָן", הנכתבת ביו"ד, נפוצה יותר. בתלמוד מופיעות "ליצן" ו"ליצנות" כמעט תמיד בצירה מלא, זו הצורה הכמעט בלעדית בה היא נכתבת היום בעיתונות ובספרות, והיא הקרובה ביותר לדרך בה אנו הוגים את המילה[1].
ערך בוויקיפדיה: ליצן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ליצנים
