מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- דִּבֶּר דִּבְרֵי שַׁעֲשׁוּעַ וּצְחוֹק, חָמַד לָצוֹן.
- ”וְעַתָּה, אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם...“ (ישעיהו כח, פסוק כב)
- "צַדִּיק לִי פוֹצֵץ/ שׁוּבִי וָאֶתְלוֹצֵץ..." יניי, "סלה וגם הוגה"
- "..."יודע אני שדרך המון העם להתלוצץ ולזלזל..." מנדל לפין, "רפואות העם"
- "...רק לְעַקֵּשׁ ולעקל, לנתוש ולנתוץ, להשפיל ולבזות, לִלְעֹג וּלְהִתְלוֹצֵץ..." אליעזר ליפמן זילברמן, "המגיד"
- פועל משורש זה מופיע בבניין התפעל פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל. בעברית ימי הביניים חדשו הפייטנים מן תיבת לץ את המילה "ללוצץ". [1].
השורש ליץ |
השורש ל־י־ץ הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
ל־י־ץ |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
לָץ |
לָץ |
יָלִיץ |
לִיץ |
לָלִיץ |
נִפְעַל |
|
|
|
|
|
הִפְעִיל |
הֵלִיץ |
מֵלִיץ |
יָלִיץ |
הָלֵץ |
לְהָלִיץ |
הֻפְעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
|
|
|
|
|
פֻּעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְלוֹצֵץ |
מִתְלוֹצֵץ |
יִתְלוֹצֵץ |
הִתְלוֹצֵץ |
לְהִתְלוֹצֵץ |
- בבניין קל בזמני העבר והבינוני ניתן להטות לפי משקל "פָּעַל":לָץ, או לפי משקל "פָּעֵל": לֵץ.
|
|
- ↑ עמנואל אלון, ליאורה גרילק וגילה שילה, "הטקסט הכתוב בעברית בת-ימינו : מאפיינים מבניים, תחביריים ולקסיקליים" , רעננה . מכון מופ"ת, תשס"ז - 2006 . עמוד: 184