לץ

לֵץ

לשון המקרא רברבן בעל רהב, שדעתו זחוחה עליו.
- ” אַל-תּוֹכַח לֵץ, פֶּן-יִשְׂנָאֶךָּ; הוֹכַח לְחָכָם, וְיֶאֱהָבֶךָּ.“ (משלי ט, פסוק ח)
- ”נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים; וּמַהֲלֻמוֹת, לְגֵו כְּסִילִים.“ (משלי יט, פסוק כט)
לשון המקרא עושה דברו של הרשע
- ”כִּי-אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל-שֹׁקְדֵי אָוֶן.“ (ישעיהו כט, פסוק כ)
- ”אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב.“ (תהלים א, פסוק א)

(1) אכדית: אֱלֱצֻ (elēṣu) ^[1]. בהוראת: לשמוח או לגרום לשמחה . השוו גזרון עלץ.
(2) ערבית־גלילית: لظى‏‏‏‏ נהגה: לִט' שיסודו משורש ל-ט-י (ل ظ ي‎) או , ל-ט-ו (ل ظ و)‎ במשמעות: לשרוף,להעלות-בלהבות. בפי ערביי הגליל ובהוראה מצמצמת: גנב. השוו למילה המופיעה תדיר בספריו של יוסף מתתיהו ובתלמוד: לִיסְט בהוראת: פורע חוק החי בשולי דרכים ("מלסטם את הבריות") במקור מיוונית-עתיקה ליסטו ληστεύω שודד ^[2]^[3].

רש"י על משלי יט כט: "נכונו ללצים" - הקב"ה זימן לו שפטים של צרעת לזה הלץ המספר בלשון הרע.

↑ The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago 1958-2004 ,elēṣu . page: 88
↑ חסיב שחאדה, בעיותיה של המילונאות העברית לערבית המדוברת. לשונינו. א‎' (תשרי תשל"ט),עמ':56
↑ אילון גלעד, .מה היה הלֵיצָן הראשון ומדוע הוא הפחיד את חז"ל?, באתר "הארץ", 4/03/2020

חמד לצון, לעג.
- ”אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ; ולעניים (וְלַעֲנָוִים), יִתֶּן חֵן“ (משלי ג, פסוק לד)
- "רגלי חסידיו ישמור אם ללצים הוא יליץ" (תלמוד ירושלמי, סדר נזיקין, מסכת שבועות, פרק א', דף ז')

השורש ל־י־ץ הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

בבניין קל בזמני העבר והבינוני ניתן להטות לפי משקל "פָּעַל":לָץ, או לפי משקל "פָּעֵל": לֵץ.