מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
לץ
|
| הגייה* |
lets
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ל־י־ץ
|
| דרך תצורה |
משקל קָטֵל
|
| נטיות |
ר׳ לֵצִים; לֵץ־, לֵצֵי־
|
- לשון המקרא רברבן בעל רהב, שדעתו זחוחה עליו.
- ” אַל-תּוֹכַח לֵץ, פֶּן-יִשְׂנָאֶךָּ; הוֹכַח לְחָכָם, וְיֶאֱהָבֶךָּ.“ (משלי ט, פסוק ח)
- ”נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים; וּמַהֲלֻמוֹת, לְגֵו כְּסִילִים.“ (משלי יט, פסוק כט)
- לשון המקרא עושי דברו של הרשע
- ”כִּי-אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל-שֹׁקְדֵי אָוֶן.“ (ישעיהו כט, פסוק כ)
- ”אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב.“ (תהלים א, פסוק א)
- (1) אכדית: עֶלֱצוּ (elēṣu) בהוראת: להתנפח,להתגנדר,'להתגדל'. השוו גזרון עלץ.
- (2) ערבית־גלילית: لظ נהגה: לִט' שיסודו משורש ל-ט-י (ل ظ ي) או , ל-ט-ו (ل ظ و) במשמעות: לשרוף,להעלות-בלהבות. בפי ערביי הגליל ובהוראה מצמצמת: גנב. השוו למילה המופיעה תדיר בספריו של יוסף מתתיהו ובתלמוד: לִיסְט בהוראת: פורע חוק החי בשולי דרכים ("מלסטם את הבריות") [1][2].
פרשנים מפרשים[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
לָץ (גם: לֵץ)[עריכה]
- חמד לצון, לעג.
מילים נרדפות[עריכה]
| השורש ליץ
|
|
השורש ל־י־ץ הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
נטיות הפעלים[עריכה]
| ל־י־ץ
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
לָץ
|
לָץ
|
יָלִיץ
|
לִיץ
|
לָלִיץ
|
| נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
הֵלִיץ
|
מֵלִיץ
|
יָלִיץ
|
הָלֵץ
|
לְהָלִיץ
|
| הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
| פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְלוֹצֵץ
|
מִתְלוֹצֵץ
|
יִתְלוֹצֵץ
|
הִתְלוֹצֵץ
|
לְהִתְלוֹצֵץ
|
- בבניין קל בזמני העבר והבינוני ניתן להטות לפי משקל "פָּעַל":לָץ, או לפי משקל "פָּעֵל": לֵץ.
| |
|
