מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מוקיון
הגייה * mukyon
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות נ׳ מוּקְיוֹנִית, ר׳ מוּקְיוֹנִים
מוקיונים במרדי גרא, ע"פ פול סזאן לשון חז"ל דמות תיאטרלית (בהצגות תיאטרון, במופעי רחוב או בקרקס ) המעוררת צחוק בלבושה, בתנועותיה, במעשיה ובדיבורה.
”ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברין בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים.“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף יח, עמוד ב ) ”די לך סוף־סוף לעשׂות מעשׂי מוקיון . להראות את הלהטוטים הטפשיים שלך, שאינם מביאים כל תועלת!“ (האחים קרמזוב פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי , תרגום: צבי ארד , בפרויקט בן יהודה ) ”בעצם, אם להתבונן כראוי בקליפורד היה מוקיון, ומוקיון הוא נחות יותר ממנוול.“ (מאהבה של ליידי צ'טרלי דיוויד הרברט לורנס , תרגום: ברוך קרוא , בפרויקט בן יהודה ) ”דבר זה בידח את דעתם. "נו, נוכל!" היו אומרים אלי "מוקיון גמור! בקירקס יכירך מקומך, ביריד!"“ (על הספרים מקסים גורקי , תרגום: משה בסוק , בפרויקט בן יהודה ) ”צלמונע: לץ, סבור אתה כי גם אני כמוך, ממלא במחזה זה תפקיד של מוקיון עלוב!המוקיון , ידידי, הוא השני במעלה אחרי המלאך!“ (שמשון ודלילה מנשה לוין , בפרויקט בן יהודה )
קיים במקרא כפועל מושאל מארמית: ”יָמִיקוּ“ (תהלים עג , פסוק ח ) בהוראת התלוצצו,לעגו .
בּוּקְיוֹן וּמוּקְיוֹן הם דמויות מן האטלן , הצגת תיאטרון קומית (פארסה ) ברומא העתיקה. שמותיהם בלטינית: bucco ("קשקשן ") ו־maccus ("שוטה ").[ 1] bucco מלטינית: לחי נפוחה.
maccus מיוונית: mokos) μωκός ) – חיקוי , לעג .
רש"י על עבודה זרה יח ב: בוקיון מוקיון לוליון סלגריון - כולן מיני ליצנים הן:
,_oil_on_canvas,_102_x_81_cm,_Pushkin_Museum.jpg)
ערך בוויקיפדיה: מוקיון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מוקיונים